נקודת מבט: הארי פוטר
חושך. זה הדבר היחיד שהוא ידע. הוא הושיט את ידו כדי להבין איפה הוא, אבל ידיו נפגשו בקיר מוצק. הוא היה מבולבל עד שידיו מיששו את התקרה. עכשיו הוא הבין. 'לא! מרלין, לא! אני לא רוצה להיות כאן עכשיו! אני לא רוצה להיות כאן בכלל!' הארי חשב בהיסטריה. מחשובותיו נקטעו בפתאומיות כששמע מישהו יורד במדרגות.
"ילד!" דודו שאג. "איפה אתה?! למה ארוחת הבוקר שלי לא מוכנה בשבילי כאן?"
הארי כחכח בגרונו בשקט לפני שהיה בהיסוס, "נעלת את הארון שוב..."
"זה לא תירוץ, ילד!" ורנון השיב לאחר שפתח את נעילת הארון.
"מה, היית מעדיף שאשתמש בקסם?" הוא אמר בלי מחשבה, והבין את טעותו רק כשהיה מאוחר מדי.
"מה אמרת, ילד?" אמר ורנון, קולו רגוע בצורה קטלנית.
"כלומר... אני... אממ... אני מצטער."
"הו, אתה תהיה..."
ורנון תפס אותו בגסות בשיער ומשך אותו לחדר האמבטיה בקומה העליונה. הוא כבר ידע מה עתיד לבוא. הארי הוריד את חולצתו ונעמד באמבטיה, רועד נורא. הארי הסתובב כך שגבו יהיה מול דודו, לא רוצה לראות מה יהיה העונש הפעם. הוא גם לא רצה לראות את מבט השמחה שידע בוודאות שקיים על פניו של ורנון.
"למה אתה נענש, ילד?" ורנון ירק, כבר בחר את שיטת הענישה שלו.
"כי - כי א-אמרתי את המ-מילה ק'." הוא ענה במהירות, מחכה לעונש שלו.
"בדיוק... ולמה המילה ק' היא מילה רעה?"
"כ-כי זה מזכיר ל-לך את ה-את הפריק שאני..."
"בסדר." אמר ורנון. "עכשיו, פריק, הנה העונש שלך."
הארי שמע משהו פוגע ברצפה והוא מיד זיהה את הצליל. לפני שהספיק להכין את עצמו, הוא שמע את השוט מונף. הוא שמע את הצלפת השוט בגבו לפני שבאמת חש בו.
לאחר שהכה אותו בעזרת השוט חמש פעמים, ורנון החליט להפסיק, לרווחתו הרבה של הארי. הארי סירב להראות כל רגש ופשוט בהה בקיר כשהדם המשיך לזלוג מגבו.
"עכשיו תנקה את כל הבלגן הזה, ילד." ורנון ירק לפני שסגר את הדלת, משאיר את הארי לבד.
ברגע ששמע את צעדיו של ורנון מתפוגגים, הוא התמוטט לתוך האמבטיה, ורק לבסוף הרשה לעצמו לבכות בשקט מכאב ומתסכול. 'למה?' הוא תהה. 'למה אני?'
'בגלל שאתה פריק...' התת מודע שלו סיפק ללא היסוס או מאמץ.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הארי התעורר בפתאומיות, דמעות זולגות בהתמדה על לחייו בלי שום כוונה לעצור.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
נקודת מבט: דראקו מאלפוי
דראקו התעורר לרעש רשרוש הסדינים של הארי וחריקה קלה של לוחות הרצפה.
"מה אתה עושה, הארי?" הוא מלמל, עדיין חצי ישן.
"כלום... אממ, רק... מביא מים." ענה השני.
"אתה בסדר, הארי?" דראקו שאל, ער לגמרי עכשיו.
'ברור שמשהו לא בסדר.' הוא חשב. 'נשמע שהוא בכה.'
"כן... אני בסדר." הארי ענה בצורה לא משכנעת.
"לא, הארי, אתה לא." הוא אמר בשקט. "תראה, אתה לא צריך לספר לי, בסדר? עדיין לא, בכל מקרה."
"באמת?" שאל הארי בהיסוס.
"כן, רק תגיד לי מתי אתה מוכן לספר, בסדר?"
"תודה, דראקו."
"כל הזמן, הארי."
"אממ... דראקו?" שאל שחור השיער.
"כן?" הוא ענה, סקרן לדעת מה הארי רצה.
"אני יכול... זאת אומרת, אתה לא חייב, אבל..." הארי גמגם.
"כן הארי, אתה יכול לישון במיטה שלי הלילה." דראקו השלים בחיוך.
"תודה." אמר הארי כשהוא טיפס למיטה לצד דראקו.
"אין בעיה." הוא ענה, פונה לקחת את האחר בזרועותיו. מיד לאחר שעשה זאת, הארי כרך את זרועותיו גם סביב דראקו, ועד מהרה, שניהם ישנו טוב הפעם.
YOU ARE READING
שינוי ביישור של כוכב - פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfictionהארי מתחיל להבחין בשינוי בדראקו ועד מהרה מבין שדראקו זקוק לעזרתו. אבל האם דראקו יקבל את זה? וגם אם כן, אז מה יקרה? ומה קורה כשלאדון האופל אין את דראקו בשביל להרוג את דמבלדור? מי יקח את מקומו של דראקו? (יש סמאט בפרק אחד, יהיה רשום מתי יש)
