22

143 16 6
                                    

למחרת בבוקר, הארי התעורר ראשון בהרגשה חמה ובטוחה. 'הממ,' הוא חשב. 'אני יכול להתרגל לזה.'

עם זאת, ברגע שקלט את המקום שבו הוא נמצא, הוא כמעט נפל מהמיטה, והעיר את דראקו, אותו חיבק רק כמה רגעים קודם כן. 'למה הרגשתי כל כך בנוח כשהוא שוכב בזרועותיי?' הוא השליך את המחשבה הזו במהירות כשהיא הובילה לתשובות שלא רצה לשמוע.

"על מה זה היה?" שאל דראקו בהבעה מעורבבת של בלבול ועייפות.

"אממ... אני לא יודע..." הוא הסמיק קלות. "צריך להתארגן לארוחת הבוקר."

"מממ... אוקיי." מלמל הבלונדיני, כנראה עייף מכדי להתנגד.

שני הבנים היו לבושים ומוכנים ללכת תוך רבע שעה ועכשיו עשו את דרכם לעבר האולם הגדול.

"אז מה יש לנו קודם?" שאל הארי.

הוא התבונן איך דראקו חיפש בתיק שלו אחר מערכת השעות שלהם ונאלץ לתפוס במותניו של הבלונדיני כשכמעט נפל.

"תודה." אמר דראקו כשהבין שכמעט נפל במדרגות, מה שהיה מוביל לכך שהיה פוגע בעצמו באופן חמור.

הארי הסתכל בבלבול איך הילד הבלונדיני מסמיק באדום בהיר. ואז הוא נזכר שעדיין לא שיחרר את המותניים של דראקו.

"סליחה." הוא מלמל, מסמיק בבהירות כשהוא משך את זרועו והמשיך ללכת לאולם הגדול, שוכח בכלל מה הוא שאל את הבלונדיני מלכתחילה.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

נקודת מבט: דראקו מאלפוי

הוא חיפש בתיק שלו כשלפתע הוא נמשך לאחור על ידי הארי, שכרך את זרועו סביב מותניו. הוא היה מעט מבולבל עד שראה לאן הוא עומד לצעוד.

"תודה." הוא אמר בכנות.

הוא שם לב שהארי עדיין מחזיק את זרועו סביב מותניו ולא יכול היה להימנע מהסומק הקל שפרח על לחייו. הוא התבונן בהארי, שהחזיר לו מבט מבולבל עד שדראקו ראה את ההבנה חולפת על פניו. הוא צפה בהארי מסמיק בארגמן עמוק ולא יכול היה שלא לשים לב כמה יפה היה השני באותו הרגע.

"סליחה." הארי מלמל בשקט לפני שפנה לכיוון האולם הגדול.

דראקו הלך אחרי הארי, נזהר הפעם לא ליפול כשהמשיך לחפש את מערכת השעות בתיקו. 'אהה! מצאתי את זה!' הוא חשב בניצחון כשהתיישב מול הארי בשולחן באולם הגדול.

"שיקויים." הוא אמר בשמחה.

"מה שיקויים?" הארי שאל, ברור ששכח מה שאל את דראקו.

דראקו גלגל את עיניו לעברו והמשיך למלא את צלחתו כשהוא אומר, "שני השיעורים הראשונים שלנו זה שיקויים."

שינוי ביישור של כוכב - פאנפיק דרארי מתורגםWhere stories live. Discover now