שינוי ביישור של כוכב - פאנפיק דרארי מתורגם

4

הארי ומאלפוי הגיעו לגרוגיל שהוביל למשרדו של דמבלדור, והארי נזכר שהוא לא יודע את הסיסמא. הוא קילל תחת נשימתו ועמד להגיד למאלפוי שהוא לא יודע את הסיסמה, אבל קול נשמע מאחוריהם וגרם להם לקפוץ.

״מר פוטר, מר מאלפוי.״ אמר סנייפ. ״אפשר לשאול מה שניכם עושים מחוץ למיטות שלכם בשעה הזאת של הלילה?״

״אדוני,״ התחיל הארי, ״אנחנו צריכים לדבר עם פרופסור דמבלדור מיד. זה דחוף מאוד!״

סנייפ הביט ארוכות בהארי ובמאלפוי עם פרצוץ קשה, ואז כשכנראה החליט שהם דוברי אמת, ואמר, ״בסדר, אבל אני נכנס איתכם.״

הארי הביט על מאלפוי כדי לראות אם זה בסדר מבחינתו. מאלפוי בהה בהארי זמן מה עד שהנהן הנהון אחד קטן, כמעט בלתי מורגש. הארי פנה לסנייפ ואמר, ״טוב, אדוני, תוביל את הדרך.״

סנייפ הסתובב לעבר הגרוגיל ואמר את הסיסמה. הגרוגיל הסתובב וסנייפ הלך ראשון כשהארי ומאלפוי נגררים קרוב אחריו. הארי הלך מאחורי מאלפוי והחל לשים לב שככל שהם מתקרבים למשרד של דמבלדור, מאלפוי הולך לאט יותר. הארי הניח את ידו על גבו של מאלפוי, מה שגרם לו להתקדם ולעמוד בקצב של סנייפ. מאלפוי היה מתוח מעט, אבל ניסה להרגיע את עצמו.

לבסוף, הם הגיעו לדלת משרדו של המנהל. סנייפ לקח רגע להביט לאחור בשני הבנים כשגבותיו מקווצות במחשבה. אחר כך פנה חזרה לדלת ודפק. מאלפוי יישר את הגלימה שלו, וכשקולו של דמבלדור האומר, ״היכנסו״ נשמע מתוך המשרד, הדלת נפחתה וסנייפ נכנס מיד. מאלפוי הציץ בהארי, שאלה וחשש בעיניו. הארי, שהבין שמאלפוי שואל אם הוא באמת חייב לעשות את זה, חייך אליו חיוך קטן והנהן בראשו. מאלפוי הזדקף כך שהגיע למלוא גובהו ונכנס למשרד באווירה של ביטחון מוחלט. הארי נכנס אחריו.

הארי שם לב שדמבלדור בוהה שמאלפוי במבט של בלבול קל. הוא כמובן לא ציפה לראות את מאלפוי מכל האנשים, בשעה כזאת מאוחרת בלילה. לאחר שהביט דקה בודדה נוספת, הוא הביט על הארי, והארי ראה את מבט הבלבול מתעמק יותר על פניו של הזקן. הארי מעולם לא ראה את המנהל, שבדרך כלל נראה בטוח ורגוע, מבולבל כל כך והוא מצא את זה די משעשע. החיוך שהתחיל על פניו של הארי נעצר במהירות כשהסתכל על מאלפוי ונזכר בשביל מה הם פה. אחרי שתיקה של דקה או שתיים, אבל נדמתה כמו נצח, דמבלדור דיבר. ״אז סוורוס, לכבוד מה זכיתי לתענוג?״

״אני בעצם לא בטוח בעצמי. מצאתי את השניים האלה,״ הוא הצביע לעבר הארי ומאלפוי. ״במסדרון. הם אמרו שהם צריכים לדבר איתך. שזה דחוף.״

״אה.״ אמר דמבלדור. ״אז הם לא נתפסו בקרב?״

״לא.״ אמר סנייפ בפשטות.

״טוב.״ אמר דמבלדור, מוחא כף. ״אני מאמין שאני יודע למה השניים האלה חיפשו אותי הערב. אתה יכול ללכת, סוורוס.״ הוא סיים בחיוך קטן.