להתראות נועם

פרק 6

נועם

יין.

זה מה שהייתי צריכה עכשיו, יין ועם חברה שהכרתי לפני חצי שנה, וכמובן גלידת וניל עוגיות, הטעם האהוב עלי בגלידות.

"לפני שאת מתחילה, תגידי לי איך רפאל ודייגו כאלה דומים במראה, הכל דומה תווי פנים, עיניים ושיער, הכל?" שאלתי את סוזנה בזמן שהניחה את היין על השולחן קפה ליד הספה שהתיישבנו עליה, "זאת רק את, הם לא דומים בכלל, לא במראה וכמובן בהתנהגות." מוזר.

"אני באמת לא רואה הבדל, אם נעמיד אותם זה לצד זה אני לא אראה שוני בכלל." אמרתי אחרי לגימה מהיין הטעים הזה.

"אוקי, ספרי לי מה קרה בינך לבין דייגו."

היא הוציאה הנחת שחרור, "זה קרה במהלך סוף התיכון..."

וואו, אני בהלם! הוא לא עשה את זה, "דייגו לא נראה אחד שיעשה את זה." לקחתי את הגלידה שבקערה שלי הכנסתי לפה ואכלתי, "אי אפשר לדעת איך אנשים באמת מתנהגים." אני לא מאמינה, הוא יעשה? טוב, אני לא מכירה אותו באופן חלק, אז לא יודעת איך הוא יתנהג, אי אפשר להכיר אדם בלי לקחת סיכון משמעותי.

"אני מצטערת שזה קרה לך סוזנה, באמת." עזבתי הכל על השולחן קפה וחיבקתי אותה חיבוק שהוא לא מנחם אבל מבין, מבין חוויה קשה, שבנאדם פשוט נועץ בך סכין כבדה ישר לחזה בלי התראה. סמכת על הבן אדם הזה, ואז קרה מה שקרה.

"תודה רבה." היא חיבקה אותי חזרה, היא במבט של השלמה, שאם הייתה לה אפשרות היא הייתה חוזרת חזרה אחורה בזמן ואומר לעצמה שלא תעשה את הטעות שהיא עשתה.

באמת שהאחים גארסיה, הם אנשים מגעילים, אגואיסטים וכמובן הילדים של השטן בכבודו ובעצמו.

"עכשיו, בואי נעזוב את זה כאן רצית לספר לי משהו לא?" היא הסיטה את הנושא לכיווני ואני מבינה, להיות במרכז העניינים זה מתיש ומעצבן לא פחות.

"נכון רציתי לספר לך מה קרה היום."

"מה קרה היום?"

"זוכרת את המזכירה החדשה?"

"כן, שכחתי את שמה. אני זוכרת אותה כרוצה זין נואשות." סוזנה אלוהים, התגלגלתי מצחוק והייתי שניה מלשפוך את היין על עצמי, "משוגעת תזהרי!" אומר לי סוזנה, "אז שחזרתי מההפסקה איתך בבית קפה, היא ניגשה אלי ואמרה שרפאל רוצה לראות אותי."

"למה?"

"חכי ותדעי, אל תעצרי אותי."

"טוב, טוב."

"רגע את כבר יודעת למה הוא רצה לדבר איתי." נעצרתי לשנייה מלהמשיך לדבר כי נזכרתי שסיפרתי לה, "אה נכון ואוו שכחתי לשנייה." היא גיחכה, "אבל לפני זה היה משהו שקרה." נעצרתי לשנייה, נהייתי רצינית, "אני לא יודעת מה קרה אבל זה סיקרן אותי."