להתראות נועם

פרק 36

רפאל

עבר חודש וחצי. חודש וחצי מאז התאונה ונועם חזרה להכרה. שמעתי מסוזנה רק פעם אחת שהיא שכנראה מהמכה בגולגולת שלה היא איבדה את הזיכרון. הם הצילו אותה אז זו הקלה אחת. רק שהם לא יודעים מתי יחזרו הזיכרונות

ניסיתי לבקר אותה כמה פעמים אבל לא הצלחתי כי סוזנה או גל ואפילו הוריה לא רצו אותי בקרבה. אני לא הייתי אני מאז. לא הלכתי לעבודה וטיפלתי רק בקוקו, הדבר היחידי שנשאר מנועם כאן. סוזנה ארזה הכל כי כשנועם תתעורר היא חוזרת לישראל להיות בהשגחה של מישהו.

היא השאירה את קוקו כי עדיין יש לה לב, וכדי שאאחז במשהו כדי לשמור על אופטימיות.

סוזנה עדיין שונאת אותי.

דייגו אין לי כוח לשטויות שלו.

גל מתעבת אותי.

ואני שונא את עצמי עדיין.

הזנחתי את עצמי אפילו. לא ניקיתי את הבית בכלל. אני שוכב על המיטה שנועם הייתה בו. נאחז גם בזה רק בלי הריח שלה בכלל.

אני קם בחוסר רצון מהמיטה ונעמד. "היום צריכים להחזיר אותך. את תהיי אצל סוזנה לעת עתה."

גם זה יילקח ממני. בעוד כמה שעות.

דפיקה בדיוק נשמעה בדלת. כנראה זו היא. אני כבר לא יודע מה השעה אבל זה לא מעניין אותי.

אני נאחז ברצועה של קוקו ומתהלך באיטיות לעבר דלת הבית. דפיקות נשמעו בדלת. "אני בא!" אני צועק שתשמע אותי. אין לי כוח לראות אותה. אין לי עוד כוח לראות את מבט השנאה שלה כלפיי.

אני פותח את הדלת ומגלה את סוזנה שמביטה עליי בגועל. "אוי רפאל אתה מסריח." היא סותמת את אפה. "תביא את קוקו ואלך." היא שולחת יד כד לקחת אותה ואני נותן לה אותו.

"לפני שאת הולכת. יש חדש עם נועם?"

"לא. עדיין בלי זיכרונות."

"אה. אוקיי. תודה."

היא מהנהנת בתגובה. "לא יזיק לך מקלחת רפאל וגם גילוח." היא מצביעה עליי ואז הולכת. אני סוגר את הדלת ומתקדם אל המקלחת והשירותים.

נלקח ממני כל דבר של נועם.

נלקח הכל כאילו נועם לא הייתה פה אף פעם.

אני מביט על עצמי במראה ואני אכן נראה זוועה. אני נראה כאילו שפכו עליי אלף שקיות זבל.

ואז הבטתי לכל עבר בבית וראיתי שזה כמו דיר חזירים. כמו חורבה.

כמו...מתי שנועם סידרה הכל והגיעה לפה.

לפני שהתאהבתי בה.

ואני עדיין אוהב.

אני לא חושב שאיי פעם אפסיק לאהוב.

ואז. אני מחליט לעשות משהו שלא עשיתי הרבה זמן.