רפאל
הווה
היא חזרה אליי. נועם, המלאך שלי, חזרה אליי. אני ממשיך לחייך כמו ילד קטן. אני קובר את ראשי בשקע צווארה ומסניף את הריח שהתגעגעתי אליו, ריח קיץ רענן. "טוב רומיאו, הגיעה השעה שאני צריכה להיכנס למקלחת." אני מתרחק ממנה ומביט בה מחייכת, "ג'וליט הסקסית שלי ככה משאירה אותי לבד?" היא מחייכת עם סומק נבוך על פניה, "את תשמעי את זה תמיד. סקסית. יפה. אלילה. מלאך." אני מתקרב יותר ויותר ורוכן לנשיקה מתוקה על שפתיה, כאילו לא נמאס לי עליה. לא ימאס לי עליה בכלל.
"אתה עוד תראה אותי רפאל. עכשיו שחרר אותי אני רוצה להתקלח." אני משחרר ממנה אחרי מספר שניות ורואה אותה מתרחקת ממני, אבל לפני שהיא נעלמת משדה ראייתי אני צועק לעברה, "עירומה?" אני משלים את משפטה והיא עוצרת במקומה, אני כבר מפה מריח את הסומק שעל פניה, אני מחייך. נועם מתוקה כשהיא נבוכה למילים המלוכלכות שלי, ראוי להדגיש שזה עורר בי משהו בגוף. "אוי שקט." היא אומרת והולכת הליכה מהירה לחדרה ואז למקלחת. אני צוחק לתגובתה והולך לחדרי.
יותר מאוחר כשהיא יצאה מהמקלחת אני פתחתי את דלת חדרי ואני רואה אותה שרק מגבת כרוכה סביב מותניה, היא לא לובשת כלום, וכמובן שהיא לא מבחינה בי. היא מזמזמת שיר ונראית מאושרת. אני מחייך גם. "נועם." אני קורא לה והיא נבהלה ישר ושיט! נפלה לה המגבת. היא עירומה מולי. עירומה לגמרי. לעזאזל! פאק השדיים שלה. הכוס שלה שמבצבץ בין רגליה. הכל שלה. אלוהים! היא קופאת. וגם אני. רק שבשנייה שבהיתי בציצים שלה ובגופה העירום מולי נהייתה לי זקפה קשה כמו אבן. המגבת כבר על הרצפה. היא מסובבת את ראשה לכיווני. עיניי פעורות, אני בולע רוק בכבדות וגרוני יבש. אבל הצד החייתי שבי רוצה לרוץ לשם, לתפוס אותה ולקחת אותה לחדרי ולעשות את מזימותיי. "רפאל." היא אומרת את שמי, "מה?" בקושי יכולתי להוציא הגה מהפה, "בבקשה תגיד לי שלא עשית את זה בכוונה?"
"לא עשיתי."
היא מסיטה את מבטה למטה, והיא מסתכלת עליו. הוא ממש בולט, אני רואה על עיניה את ההלם. זה גורם לתגובה מידית. "אני עכשיו אלך לחדר שלי. תשכח את זה בבקשה." היא כבר אדומה יותר מעגבנייה. הוו לא את לא הולכת לשום מקום. הקול בראש שלי דיבר ולא אני, אני כמעט פלטתי את זה. אני רוצה אותה עכשיו על המיטה שלי. בין הסדינים. אני רוצה אותה נאנחת וגונחת. אבל לא עכשיו. מוקדם מידי. רק היום היא הסכימה לצאת איתי לדייט. דייט רפאל? רציני? אתה נהפכת לנער מתבגר? אני לא רוצה לקחת אותה לדייט אני רוצה לעשות הכל חוץ מזה. אבל כדי להשיג אותה בדרך ראויה-זו הדרך הנכונה. היא כבר בחדר שלה שדלת סגורה. אני עדיין עומד קפוא עם ביצים כחולות וזין שלא חוזר לצורתו הרגילה. אני משתחרר מהקיפאון, סוגר את הדלת של החדר והולך למקלחת שוב פעם ומתחיל לאונן על נועם שצועקת את שמי. שורטת את גבי וגונחת. עכשיו ראיתי את נועם עירומה. לגמרי. אלוהים השדיים שלה שהתרוממו כל פעם שנשמה אוויר. ושיערה הרטוב שצנח על השדיים האלו שאני ממש רוצה למצוץ ולנשוף. לחפון אותן בשתי ידי ולעשות אותן, ולהוציא ממנה את האנחות הכי יפות שיש. אני רוצה לגעת בדגדגן שלה ולהחדיר את האצבעות שלי לתוכה, ללקק עם הלשון את הטעם שבין רגליה ולהבין שצדקתי שהיא כמו ממתק אסור, ולבסוף חדור עם הזין שלי לתוכה ולנוע בתוכה. להפיק ממנה צלילים מיוחדים שרק אני אוכל לשמוע אותם.
YOU ARE READING
להתראות נועם
Storie d'amoreשדבוקים במטרה אנחנו נכנס אליה במלוא הכוח, נכון? נכון שאנחנו רוצים לשמוח כל הזמן, ולהרגיש שאנחנו בתוך משבצת מלאה בחום ואהבה והרגשה של 'בית'? נכון שאנשים רוצים להיות נאהבים ורצויים? התשובה ברורה, מה חשבתם? חלק א מהדואט ״לא רצויים״ זה גם ספר הביכורים...
