נועם
21:16
שמלה כחולה. שיער מתנופף ברוח. טלפון שלא מפסיק להתקשר לאדם שאני הכי צריכה עכשיו, לאדם שאני הכי בוטחת בו, לאדם שנמצא בישראל ובגלל הפרשי שעות מזויינים היא לא עונה.
תעני לי גל...בבקשה...אני צריכה אותך.
הכל מעורפל. נקודות שחורות מרצדות בכל עבר. אני בהתקף ואין מישהו שיכול לעזור לי.
אני ממשיכה לרוץ. לא רוצה להילחם יותר.
אני רצה ובורחת, מעדיפה לברוח.
ממשיכה לרוץ ורוצה להפסיק את המחשבות שמתחוללות בתוך המוח שלי.
אני כושלת על הרצפה בגלל העקבים המזויינים האלה.
אני רצה אל המקום שחשבתי שהוא בית.
למקום שחשבתי שאני...רצויה.
YOU ARE READING
להתראות נועם
Romanceשדבוקים במטרה אנחנו נכנס אליה במלוא הכוח, נכון? נכון שאנחנו רוצים לשמוח כל הזמן, ולהרגיש שאנחנו בתוך משבצת מלאה בחום ואהבה והרגשה של 'בית'? נכון שאנשים רוצים להיות נאהבים ורצויים? התשובה ברורה, מה חשבתם? חלק א מהדואט ״לא רצויים״ זה גם ספר הביכורים...
