פרק 31

132 5 0
                                    


נועם

יום. יום להשקה הזו.

אני כל כך מתרגשת לזה.

רפאל: שתיים עשרה בצהריים.

וזו השעה, אני נכנסת לחנות של סופיה.

"סופיה! הגעתי!" אני צועקת ומחויכת מקצה לקצה. ברור השמלה שלי מוכנה. אני מוכנה להכל.

רפאל נהיה עסוק יותר בהכנות לאירוע ההשקה שצריך לקרות בעשרים וארבע השעות הבאות, ואני בקושי רואה אותו והוא אותי. הוא נתן לכולם יום חופש כדי להתארגן ולהתפקס על עצמנו ולקח את האחריות על הכל, אני מקווה שהוא דואג לעצמו.

אחרי שאסיים עם סופיה אקפוץ אליו להביא לו אוכל, בטח לא לקח לעצמו ושכח מעצמו.

"נועם?" היא מגיחה מהחדר השני עם חיוך, "היי." אני אומרת ועוד שניה קופצת מהתרגשות.

"מה שלומך?" היא מתקדמת אליי ושולחת זרועות כדי לחבק אותי ואני נענית להן, ומחבקת אותה.

"אני בסדר גמור, כמובן מתרגשת. איך את מרגישה?" אני שואלת אותה ומתנתקת מהחיבוק אבל כשידיי על ידיה, "אני בסדר גמור, מוכנה להתחיל את המדידות?"

"כן!" הנה הקפיצות של ההתרגשות.

"אז בואי." היא לוקחת את ידי ואנחנו הולכות לחדר השני ששם השמלה שלי נמצאת.

"אז ככה, שינוי קטן בתוכנית. זה לא יהיה כחול רויאל, אלא כחול נייבי, יותר מתאים לך."

"כל מה שתגידי את המומחית."

"סגור, רק תני לי להפתיע אותך, תעצמי עיניים." היא אומרת לי וכך אני עושה. מחכה בשקט שהשמלה תבוא. אני שומעת את צעדיה מתרחקות ממני ואז חוזרות אחרי כמה שניות.

"תפקחי." היא אומרת ואז כשאני פוקחת אני מגלה מולי יצירת אומנות.

"אני ממש רואה שאת מתלהבת ממנה."

"מתלהבת? מתלהבת זו לא מילה אפילו זה מושלם!" היא מצחקקת.

יצירת האומנות הזו שמלת מקסי מבד סאטן כחול נייבי כפי שציינה, כשהכתפיות שלה אלו הן רצועות בד דקות שחושפות את הכתפיים. היא לא חושפת מידי אבל עם שסע בשביל הרגל השמאלית ונשפכת על הרצפה. הדבר הזה, זה שלמות.

"וואו," אני לוקחת ממנה את השמלה ומתפעלת ממנה, "אין לי מילים סופיה, הדבר הזה מושלם, תודה רבה לך." אני מביטה בשמלה ואז בה ומתקדמת לחיבוק.

"באהבה נועם, הבאתי גם עקבים תואמות אני ממש בטוחה שקלעתי בול." היא לוקחת מהצד קופסת נעליים ופותחת לי אותה ומציגה לי אותן.

סנדלי עקב לבנות פנינה שמנצנצות, ותואמות כמובן לשמלה. הן גבוהות עם עקב דק.

"אני לא מאמינה."

להתראות נועם Where stories live. Discover now