להתראות נועם

פרק 22

נועם

הסיוט שהגיע.

העוגן שהגיע.

רפאל ישן איתי במיטה שלי וזה אכן השקיט את הסיוטים שרצו לפרוץ לחלומות הליליים שלי.

אור הבוקר בצבץ מבעד לחלון שלי והעיר אותי משנתי. ידו החמה של רפאל כרוכה סביבי ואני מרגישה את נשימותיו השלוות על עורפי. חיוכי נמתח על פניי ואני מסתובבת לאט כדי לא להעיר אותו ומבחינה בדמותו הישנה והרגועה.

אני נושקת קלות על שפתיו נשיקה יבשה.

אני רוצה את הגבר הזה עוד מהרגע שהבנתי שאני רוצה אותו.

הסיוט.

חיוכי ירד.

אני מביטה ברפאל אבל במוחי נחקק הסיוט אשר יצר התת מודע. בן.

אני לא יודעת מה היה החלום הזה, אני לא יודעת מה זה ניסה לומר לי, אך דבר אחד אני כן יודעת, שהוא לא אהב אותי אף פעם.

רק את גופי.

עיניו של רפאל מתחילות להיפתח, הוא ממצמץ ומתעורר, "בוקר טוב." אני אומרת בחיוך אחרי שהדחקתי את המחשבות האלו הצידה.

אמש רפאל הכניס לתוכי את הצעצוע שלו לתוכי ועד עכשיו לא הורדתי אותו. רפאל הוא אחד האנשים שלא אוהבים שמפרים את פקודותיו. כך עשיתי, השארתי בתוכי את הצעצוע ולא ניסיתי להפר את פקודתו ולקבל עוד עונש כזה או אחר. כי אם ככה היה קצה המזלג אני לא רוצה לדעת מה יהיה להב הסכין בעונשים הבאים-אם יהיו.

"בוקר טוב מלאך שלי." הוא מחייך לעברי ורוכן לנשיקה כשאני עדיין עטופה בזרועותיו, "איך את מרגישה?" התנתקנו מהנשיקה, "יותר טוב, תודה."

"אם תרצי לדבר על זה אני כאן." יבוא היום, לא כרגע, אבל הוא יבוא. במקום לענות לו חייכתי לעברו, "אני בטוחה בכך." בהיתי בו עם חיוך צדדי,

"איזה יום היום?" אני שואלת, "שישי."

אני מהנהנת, היום יום הולדת של גל. היא תמיד הבינה שלא יכולתי לחגוג לה, אבל מאוד היה לי חשוב השנה לחגוג לה, וכנראה שאני לא יכולה גם השנה כיוון שאני רחוקה בחצי עולם ממנה.

אני משתחררת מאחיזתו של רפאל בי וקמה מהמיטה, "לאן את הולכת?"

"להתארגן."

"מוקדם היום, וגם אני מסיע אותך לעבודה."

"בקשר לזה," אני מסתובבת לעברו ומצביעה לעברו, "זה בסדר שהיום אני אישאר בבית או אצא לטייל כל היום, פשוט תבין, יש לחברה טובה שלי יום הולדת וממש חשוב לי שגם בריחוק ממנה אני אהיה איתה."

הוא נשען על מרפקו ומביט בי בחיוך עדין כשלצידי עיניו יש קמטי חיוך, "בטח."

"תודה רבה רפאל." אני מצמידה את שתי כפות ידי לאות תודה, "אין על מה, אבל תזכרי לא להסתובב יותר מידי עדיין אנחנו מנסים להוריד אותם מהגב שלך." הוא הרצין פתאום וכן לשבריר שניה שכחתי שיש על הגב שלי אנשים בלי חיים.