נועם
נותרו עוד שבועיים למאורע הגדול שאני כל כך משתוקקת אליו. כולי נרגשת.
לא חשבתי שאזכה לסוף טוב. חשבתי שהגורל שלי זה להיות לבד.
להיות עם עצמי עד סוף ימי חיי.
כי למה שמישהו ירצה בחורה שעברה אונס?
אבל, הנה, הגורל עשה התהפכות באוויר וסוף כל סוף בא לטובתי.
רפאל היה הבן אדם השנוא עליי מאז שהגעתי לפה וזה התהפך לכך שהתאהבתי בגבר הזה.
הוא מחביא את האופי הטוב שלו. לא מאחורי המסכה, אלא בין הצללים שבגופו.
זה כבר נהיה קבוע. אני ישנה במיטה של רפאל או הוא בשלי.
לא שכבנו עדיין.
אני עדיין מנסה לגשש בטריטוריה החדשה הזו.
הגוף שלי כבר נתן לו את הגישה לעשות בו כל מה שהוא רוצה-כולל לשלוט ולהעניש אותי-המוח הוא הבעיה. הוא לא נותן את הגישה. הוא מעלה זיכרונות על פני השטח. מקרין לי סיטואציות שאולי רפאל מנסה לנצל אותי.
אני בוחרת להקשיב ללב שלי כל פעם מחדש וזה מה שאני עושה. אני נותנת למוח קצת לתת היגיון מידי פעם אבל אני בוחרת לתת ללב להשתלט על הגוף שלי, לתת לו להשתלט עליו.
כמו שהוא אמר לי, אני שלו.
קרה משהו לרפאל מאז אותו מקרה שהוא רמס כל זכר למשהו במשרדו מרוב שהיה עצבני. הוא לא מראה לי את זה, אבל אני כן רואה לבד. הוא קצת כבוי.
לא ממש כבוי אבל הוא נראה מגונן מבדרך כלל.
זה נראה כאילו שאם לשנייה הוא יסובב את מבטו אני אעלם לו. מצד אחד אני מודה לו על כך שהוא דואג לי. זה מחמם את ליבי וגורם לי יותר להתאהב בו.
מצד שני, זה גורם לי לדאוג יותר. הוא מתחמק כל פעם משאלתי שחוזרת על עצמה אם הוא רוצה לדבר איתי על מה שקרה, הוא חושב שאני לא יודעת שהוא משנה כל פעם נושא. אני מאפשרת לו את זה, אני לא אדחק בו אם הוא לא ירצה לשתף אותי. אני סומכת עליו.
רפאל יצא מוקדם יותר לפני כדי לבדוק מה מצב משרדו, אני מקווה באמת שהכל בסדר ותקין.
חיוך עולה על פניי.
אני קמה מהמיטה שלי והולכת לשירותים והמקלחת כדי להתקלח ולהתארגן.
אחרי חמש עשרה דקות אני חוזרת חזרה לחדרי כדי להתלבש. אני התבוננתי לפני כן במזג האוויר היום המעלות בטח יהיו גבוהות.
אני מחליטה ללבוש שמלה קיצית, צהובה צמודה לירכיי ושלא חושפת יותר מידי אבל מאפשרת לגופי לנשום.
אני נועלת נעלי עקב שחורות נמוכות, מתאפרת טבעי ומתיזה עלי בושם.
"יום טוב נועם." אני אומרת לעצמי שבמראה ומחייכת חיוך חושף שיניים ועם מרץ בעיני.
YOU ARE READING
להתראות נועם
Romanceשדבוקים במטרה אנחנו נכנס אליה במלוא הכוח, נכון? נכון שאנחנו רוצים לשמוח כל הזמן, ולהרגיש שאנחנו בתוך משבצת מלאה בחום ואהבה והרגשה של 'בית'? נכון שאנשים רוצים להיות נאהבים ורצויים? התשובה ברורה, מה חשבתם? חלק א מהדואט ״לא רצויים״ זה גם ספר הביכורים...
