נועם
כשהחיים אומרים שנדפקת אז נדפקת. איך יצא מצב שכל פעם שרפאל בסביבה אני חושבת רק עליו? מה אני עושה לעזאזל? הוא הבוס שלי. אני השותפה הלא רצויה שלו. מישהי שפלשה לאזור הפרטי שלו. וגם, למה הסכמתי לדייט עם ג'ון? כאילו עם כל הכבוד לג'ון הוא כן נראה טוב וכן מתוק ומקסים אבל הוא לא הטעם שלי. אבל מה תוקע אותי במקום? האונס? אני אפילו לא יודעת. אני התחלתי לפחד אבל בתוך תוכי אני יודעת שאני חזקה. "בוקר טוב מותק." אני מסתובבת ורואה את סוזנה מאחורי, היא לבושה בחליפת עסקים כחולת רויאל, זה מבליט את עיניה ושיערה הגלי. "בוקר טוב גם לך." חייכתי לעברה, "אז מה? מתי אתם הולכים לדייט שני?" לפני ארבעה ימים הלכתי לדייט הזה עם ג'ון הוא היה מקסים ואמרתי שאני אחשוב על דייט שני, לא התנשקנו. אני לא יכולה. "אני חו-"
"בוקר טוב בנות." אומר רפאל מאחורינו. יופי השיח דעת לא רצוי ורצוי בו זמנית, אני רוצה לתת צ'אנס לג'ון אבל כרגע אני מתמקדת בזה שאני צריכה להפסיק את הפעימות המוגברות שכל פעם שרפאל בסביבה. "בוקר טוב מר גארסיה." אומרת סוזנה בקול סמכותי מזויף וצוחקת. "בוקר טוב סוזנה ונועם." דייגו. "אתה חייב תמיד להיות פה?" סוזנה בחרה לא לשתוק, אבל בזמן הלא נכון בכלל כי אחיו פה. "תגדירי תמיד." הוא מחייך חיוך חושף שיניים, היא כתגובה מגלגלת עיניים והולכת לכיוון המעליות, "חכי לי!" צעקתי לעברה וצעדיי נעשו מהירים יותר עם העקבים האלו לעזאזל, זה כואב. אני אצטער על זה בערב. אני מרגישה שמישהו צופה בי, אני עוצרת ומרגישה צמרמורת קלה, אני מסתובבת לבדוק מה זה, זה קצת מלחיץ. אני לא מוצאת מי זה אבל אז עיניי נחות על רפאל. הוא הבוהה. למה? הוא ממש שונא אותי עד כדי כך? הוא חייב להפסיק! זה כבר ילדותי. אני מסמיקה? אני מסמיקה. שיט. אני מחזירה את מבטי אל עבר סוזנה שמחזיקה את המעלית, "את היית חייבת ללכת מהר?" אני מתנשפת, "לא רציתי לראות עוד את נוכחותו לידי יותר." כמובן. גיחכתי בהתנשפות. "שמרתן לנו את המעלית? כמה מתחשב מצידכן." אני קופאת לרגע. בבקשה תגידו לי שאני לא כפופה בהתנשפות מאחורי רפאל ודייגו, "את תתני לנו לעבור?" שואל דייגו. "כן, כן כמובן." זזה מהר במבוכה ואני מסמיקה מרוב מבוכה, סוזנה לעומתי שוב מגלגלת עיניים. "נכון אנחנו עולים לאותה הקומה." אומר דייגו בשעשוע. "אז? סוזנה?" סוזנה לא מביטה בו ובוהה בטלפון שלה. דלתות המעלית נסגרות. "נו תסתכלי עלי שאני מדבר אלייך. זה לא מנומס."
"פחח." היא מזיזה את רגלה בעצבנות, "טוב בסדר. מתנהגת כמו ילדה." סוזנה באה לענות לו אבל אני מעדיפה שלו יהיה פה רצח, "אז? דייגו? איך הולך עם המועדון החדש שפתחת?" הוא קונה את השינוי שעשיתי, אני לעבר סוזנה לרגע ורואה שהיא אומרת לי תודה ללא קול, "הוא הולך סבבה לגמרי."
"ממה שראיתי הוא יפייפה."
"תודה." מחייך אליי חיוך חושף שיניים וקמטי חיוך, אני תוהה לעצמי אם גם ככה החיוך של רפאל נראה ככה כשהוא מחייך לעברי. מה שלא קורה. הנדתי את ראשי כמנסה לשחרר מהמחשבה הזו, "הכל בסדר נועם?"
YOU ARE READING
להתראות נועם
Romanceשדבוקים במטרה אנחנו נכנס אליה במלוא הכוח, נכון? נכון שאנחנו רוצים לשמוח כל הזמן, ולהרגיש שאנחנו בתוך משבצת מלאה בחום ואהבה והרגשה של 'בית'? נכון שאנשים רוצים להיות נאהבים ורצויים? התשובה ברורה, מה חשבתם? חלק א מהדואט ״לא רצויים״ זה גם ספר הביכורים...
