נער הנעליים (בהקפאה)

פרק 5

-טוני-

עברתי את המסע הארוך בים, הולכתי בנמל, בין כפרים, הובלתי בעגלת סוס בין שיירה של עגלות סחורה, שחצו את הגבעות ועברו דרך חומת הבירה.

העגלות המשיכו להתקדם עד שהגיעו לשוק גדול- שם נערכה מכירה פומבית. שם נעמדתי על ארגז עץ מול קהל גדול של אנשים שבחן כל חלק בגופי, והכרוז שעמד לידי צעק- "והנה כאן לפנינו ילד רזה, אך זריז ביותר! ראו את אצבעות ידיו הקטנות, הן מושלמות למלאכה הדורשת עדינות ודייקנות. הוא שקט וצייתן, ועם קצת סבלנות הוא גם יהפוך לנער נאמן ומסור לאדונו. אני מבטיח לכם שלא תתחרטו!"

איש שמן ונמוך קומה, מלא טבעות, בעל מגבעת גבוהה ומקל הליכה זכה במכירה והעבירלידיו של הכרוז שק מטבעות. אני הושלכתי אל כרכרה מהודרת ותוך שניות ספורות היא החלה לדהור במהירות אל הלא נודע. בשלב מסוים הכרכרה נעצרה ושמעתי צליל חריקה שלשער כבד. הכרכרה נכנסה דרך שער הגיהינום ותוך זמן קצר מרגע כניסתי הבנתי מיהו בעל הבית- השטן בהתגלמותו.

התקליף רויאר, או יותר נכון- אדון רויאר, הוא בן למשפחת סוחרים אמידה, בעלת שדות צמחי תבלין הנמצאים מחוץ לעיר הבירה. המשפחה מגדלת זנים רבים של צמחי תבלין, היא סוחרת בתבלינים המופקים על ידה ומייצאת את סחורתה גם לממלכות שמעבר לים. אדון רויאר התחתן עם אישה מבית טיילור, משפחת סוחרי בדים עשירה, בעלת עסק לייצור טקסטיל וחייטים התופרים בגדים לבני המעמד העליון. הוא עבר לגור בעיר הבירה, היכן שיש חיי מותרות, קרוב לחצר המלכות ולמעמד העליון. את כל ימיו הוא מעביר בחברתם של אנשיי החצר והאצולה, נהנה מהעושר הרב של שתי המשפחות ומהכבוד ששמותיהן מעניקים לו.

אדון רויאר הוא אדם נמוך, קירח ושמן מאוד. תמיד לובש הוא חליפות מרשימות במגוון צבעים ועיטורים, מגבעות ססגוניות, טבעות זהב על כל אחת מאצבעותיו השמנות, ולרגליו נעליים גבוהות עשויות עור עבה וחלקן אף מעוטרות בזהב ואבני חן יקרות.

דבר אחד ברור לכולם- מר רויאר ידוע כאדם רכושני, רודף בצע ומכור לזהב, ומעל לכל- קמצן.

אפו המחודד, סנטרו הנופל, עיניו הצרות, גבותיו העבות, אוזניו הגדולות, שפתיו הדקות ולחייו השמנות מעידים על כיעורו ועל רשעותו. פניו תמיד כעוסות וקרות. אם חייך או צחק היה זה רק כאשר נהנה להכאיב לעבדיו או כאשר הרוויח בעורמה שלל נכבד.

לרשותו עבדים רבים המשרתים אותו בביתו- וילה מפוארת ורחבת ידיים. צוות העובדים שבביתו מורכב לא רק מעבדים ושפחות, אלא גם ממשרתים ומשרתות. דרגתם של המשרתים נחשבת לגבוה יותר מן העבדים. גם בין העובדים קיימת היררכיה, מלבד העובדה שכולם מחויבים לשרת את האדון, על העבדים לשרת גם את המשרתים, כמו לצחצח את נעליהם ולהישמע לכל מיני כללים שנועדו להדגיש את עליונותם עלינו. לדוגמה, כאשר כולם מתאספים לאכול- על העבדים להמתין שהמשרתים יתחילו לאכול ורק אז הם רשאים לאכול בעצמם. אסור לעבד להתווכח עם משרת, אסור לו ללבוש את בגדיו, אסור לו לנעול נעליים, ואסור לו ללמוד קרוא וכתוב.

כולם מחולקים לפי תפקידים- גננים האחראיים על טיפוח הגן, טבחים וטבחיות במטבח הביתי, מלצרים, מנקים, כובסות, נערי אורוות, כאלה הממונים לתפקידים החשובים והקרובים לאדון, ועוד.

האדם הקרוב ביותר לאדון הוא משרתו האישי. משרתים אישיים יהיו גברים או נערים ממעמד האיכרים, זאת מכיוון שרואים בתפקיד זה בעל ערך וכבוד רב, כי הוא מראה את נאמנותם של האיכרים לאדונים ואת הערצתם הרבה כלפיהם. בנוסף, משרתים מקבלים שכר על עבודתם ורשאים לעזוב את אדוניהם אם אין הם מרוצים מהתנאים, אך זה כמעט ולא קורה, בהתחשב בכך שתפקיד כזה מעניק גאווה מסוימת. אנו, העבדים והשפחות, משועבדים לאדונינו בניגוד לרצוננו, אנו מפגינים כבוד ונאמנות להם בעל כורחנו ותנאי עבודתנו משפילים וירודים מתנאי האיכרים.

מבין כל אנשי הצוות הנמצאים באחוזתו של אדון רויאר, ישנו ילד אחד שתפקידו לצחצח את נעלי המשרתים, לנקות את סירי הלילה ולשטוף את כלי המטבח.

הילד הזה הוא אני.

_________
*התמונה מפינטרסט: https://pin.it/59HjSd58X