נער הנעליים (בהקפאה)

פרק 11

*פרק זה מכיל תכנים של אלימות.

-טוני-

אתמול בערב הגיעו אורחים רבים מהמעמד הנעלה לבית. האדון הזמין אותם לסעודה מפוארת בביתו ואני כמובן מלצרתי באותה סעודה. ניגשתי לפנות את צלחתו של אחד האורחים וזה שהתיישב לידו דיבר בלהיטות והתרומם לפתע כשהוא מניף את ידיו לצדדים בהתרגשות. ידו נתקלה בי ואני, מחוסר שיווי משקל, מעדתי לעבר חברו והצלחת שבידיי התהפכה יחד עם תכולתה ובדרך גם הפילה את גביעו, שהיה מלא למחצה ביין אדום, שנשפך על בגדיו ונעליו.

באותו הרגע החווירו פניי וכולי שקשקתי מפחד. האדון שהתלכלך התרומם מיד ממקומו ונראה נרגז ומבויש באחת. הוא החל לצרוח עליי לפני כל הנוכחים ואף פנה בתלונות לאדון רויאר על שהעסיק עבד גרוע ושפל כמוני כמלצר. כל המלצרים האחרים שנכחו בחדר מיהרו להתרחק מהשולחן ולהיעמד בפינות מחשש למה שעומד להתרחש. מרוב שנלחצתי מהמקרה לא שמתי לב להבעת פניו של אדוני, שהתיישב בראש השולחן והובך עד מאוד, רק התנצלתי שוב ושוב בקול שקט ורועד לפני האורח וניסיתי להסביר לו שזו הייתה תאונה.

לפתע אדוני התרומם מכיסאו וקרא לי בשאגה שהבהילה את כל הנוכחים. אני צעדתי מפוחד לעבר האדון כשכל החדר דומם וכל העיניים נעוצות בי. הוא משך בחולצתי וסטר לי במלוא העוצמה על הלחי. מיד אחר כך, גם על הלחי השנייה. פניי האדימו לא רק מבושה, אלא גם מעוצמת הסטירות.

"אני אדאג שתשלם על כך ביוקר, כלב ארור! אתה תתחרט על היום שבו נולדת!" נבח עלי. "עכשיו לך! עשה את הדבר היחיד שאתה טוב בו ונקה לאיש המכובד הזה את נעליו!". הוא דחף אותי לרצפה ולא שכח גם לבעוט בי. "אם תפשל גם בזה, אני אשחט אותך ואשליך את בשרך למאכל כלב!" איים עלי בקולו המפחיד.

מיד לאחר שהאורח האחרון עזב את הבית, האדון הצליף בכפות ידיי. את כל זעמו הוא הביע דרך המלקות, צרח וקילל תוך כדי שהוא מצליף בי. הוא לא הפסיק לציין עד כמה פגעתי בכבודו והשפלתי אותו מול אורחיו, ושלעולם לא יסלח לי על כך. את כל שנאתו כלפיי והבושה שחש באותם רגעים הוא פרק עלי בכל הצלפה. אם האדון לא היה עייף, הוא גם היה מצליף בגבי.

_________
*התמונה מפינטרסט: https://pin.it/5NSEXxjrG