*פרק זה מכיל תכנים של התעללות.
-טוני-
למחרת, הייתי עייף מאוד מהעבודה על הגג יחד עם גלם, כל גופי היה חלש וצעק למנוחה. אבל יותר נורא היה שקפאתי מקור על הגג עד שנהייתי חולה, לא הפסקתי להשתעל ואפי נזל. לאחר שסיימנו את מלאכתנו גלם אמר לי שאם איני רגיל לקור המקפיא שלמעלה כל דקה נוספת מסכנת את חיי. הוא נשא אותי על גבו וסחב אותי כל הדרך עד לצריף, מכיוון שכבר לא יכולתי לזוז בכוחות עצמי. בשעות המעטות שנותרו לי לשינה התעוררתי מספר פעמים מכאבי ראש עזים וכאבי גרון.
הבוקר הכרחתי את עצמי להתרומם מהדרגש ודחפתי לפי בכוח את המרק הסמיך והתפל שהיה מנת הבוקר שלי, למרות שלא היה לי כל תאבון, אך הייתי מוכרח להכניס משהו לבטני. הנזלת והשיעול רק התגברו עם הזמן, ולהם התלוו סחרחורת ובחילות.
הבטתי דרך החלון, בעודי שוטף כלים בחדרון צדדי בפינת המטבח, בשעה כזאת של היום קטרינה עדיין לומדת, היא תסיים רק בשעת אחר הצהריים. לא הייתי בטוח מתי תהיה לי ההזדמנות להתחמק לגדר, לכן לקחתי בסתר מפית שולחן ומאוחר יותר הלכתי לחדר השירות, שבו אני מצחצח את נעלי המשרתים, וכתבתי עליה בעזרת משחת נעליים- "אני בסדר. יש אורח". קיוויתי שהיא תבין, כי זו לא הפעם הראשונה שאני נעדר. וגם קיוויתי שהיא תבין את מה שכתבתי. זו הייתה הזדמנות טובה להוכיח לה ששיעורי הקרוא-וכתוב שהקדישה לי לא היו לשווא.
חשבתי וחשבתי מה אוכל לעשות, כיצד אתחמק לגדר מבלי שיבחינו בי ואשאיר שם את ההודעה, אך ככל שחשבתי יותר כך נחסמו לי האפשרויות.
דפיקות עדינות נשמעו על הדלת שהובילה אל המטבח הראשי. ראשה של מלי השתחל בפתח. "הבאתי לך משהו" אמרה וסגרה אחריה את הדלת בזהירות. היא התקדמה לעברי והושיטה לי מפית מקופלת ובתוכה נחה עוגייה קטנה. "הגנבתי אותה מהמטבח. היא מלאה בחמאה וסוכר. תאכל, זה יעניק לך מרץ לעבוד" אמרה וליטפה את לחיי באימהיות.
דחפתי את העוגייה לפי ולעסתי במהירות. המרקם והטעם היו כה מענגים, אך התענוג חלף מהר מאוד. "תודה רבה לך, מרי".
היא חייכה ומיהרה לצאת מהחדר בדממה.
דקה לאחר מכן נכנס אדוארד לחדר ובדק את מצב עבודתי. "אני רואה שהאדון השאיר על פנייך סימן גדול" אמר בבוז, לאחר בהייה בפניי החבולות מהאגרוף שחטפתי אתמול. "כמעט עשר שנים שאתה כאן ועדיין לא למדת מתי לשתוק" הקניט אותי, נאנח וצעד לכיוון הדלת.
"אדוני!" קראתי מתוך אינסטינקט רגע לפני שנעלם מעיניי, הבנתי שזו הזדמנות בשבילי.
"מה העניין? דבר מהר!"
"אני מבקש אישור להתפנות. בטני כואבת מהבוקר וזה מקשה עלי להתרכז בעבודה" אמרתי בפנים מתחננות ולחצתי על בטני, מנסה להיראות אומלל כדי להעניק לו תחושת עליונות.
YOU ARE READING
נער הנעליים (בהקפאה)
Fantasyטוני נמכר לעבדות בגיל שבע. אדונו מתאכזר אליו ומעביד אותו בפרך. המקום היחיד בו הוא מרגיש בטוח זה ליד הגדר שבקצה הגן. קטרינה נולדה למשפחה מיוחסת. לא חסר לה דבר בביתה המפואר, אך היא מרגישה שאינה מקבלת יחס ואהבה מאמה. מה יקרה כאשר ייפגשו השניים? האם יתח...
