נער הנעליים (בהקפאה)

פרק 22

*פרק זה מכיל תכנים של גסיסה, הזנחה והתעללות.

-טוני-

יום שלישי ואחרון להכנות.

אני לא מסוגל לקום מהדרגש. אני לא מפסיק להתפתל ולהיאנק מכאב. ועם כל תזוזה הכי קטנה גבי מזכיר לי את ההצלפות שספגתי אתמול.

כולם כבר התפזרו למלאכתם ורק אני נותרתי בצריף. חום גופי עלה, הרגשתי שאני רותח מבפנים, הזעתי ובניגוד לכך רעדתי מקור. כל פניי היו חיוורות, עיגולים שחורים תחת עיניי. בלילה לא הצלחתי לעצום עין לרגע. עיניי היו אדומות מעייפות ושפתיי איבדו את צבעם. מאז שעיני השמאלית נפגעה לא הצלחתי לפקוח אותה והיא התנפחה והפכה לסגולה. כאב לי בחזה והיה לי קשה לנשום בעקבות המכות הרבות שחטפתי בצלעות. כל גופי היה מלא כתמים גדולים של שטפיי דם, כל שריריי כאבו כאבי תופת. גרוני גם כן המשיך לכאוב מאז אתמול, ואיתו גברו גם השיעולים והנזלת. הייתי שרוי במצב נוראי, עד כדי כך שבאמצע הלילה לא שלטתי על סוגריי ולכלכתי את מכנסיי.

לא היה לי מושג מי יחליף אותי בתפקיד הנעלת נעליו של האדון הבוקר, אבל היה לי ברור שהאדון ידאג לכך שאשלם על היעדרותי.

כל כולי הייתי מרוכז בגוף החולה והחלש שלי, שגורם לי לייסורים קשים דיים, עד שכבר לא היה לי הכוח לחשוב מה עוד הוא יעולל לי.

השעות חלפו כמו ימים. בטני קרקרה מרעב והתחננה לאכול. כל דבר. הסבל רק הלך והתעצם. בכיתי כמו תינוק. ייללתי בקול והתנשמתי בכבדות. כאב לי כל כך. הכל כאב לי!

הייתי כה אומלל. והגרוע מכל הוא שהייתי לבד, נשארתי מאחור. אף אחד לא בא לבדוק לשלומי במשך כל שעות היום. כולם היו עסוקים בהכנות ושכחו ממני לחלוטין.

רק כאשר התחיל להחשיך בחוץ הגיעו שני עבדים לצריף וסחבו אותי החוצה בעודי נאנק ומתייפח, ועיקמו את אפם לריח מכנסיי.

לא אשכח זאת לעולם. באותו הרגע הרגשתי כמו אשפה.

זבל של המין האנושי.

הבושה הייתה כזאת גדולה שרציתי לקבור את עצמי באדמה.

להיעלם.

הם הובילו אותי אל חדר האוכל של האדון, שבוודאי היה באמצע ארוחת הערב, אך שניה לפני שנכנסו עצר אותם אדוארד ופקד עליהם להרחיק אותי מהאזור לפני שהאדון יאבד את תאבונו בגלל הריח המצחין שהדפתי. לבסוף, הם גררו אותי מטה במדרגות והשליכו אותי במרתף החשוך.

הייתה לי הרגשה חזקה מאוד שזה הולך להיות הלילה האחרון שלי. לילה ארוך ומלא בייסורים. הלילה אני אהיה במעמקי הגיהינום. השטן עוד מעט יבוא הנה שֹבע ויגזור את הדין.

חיכיתי במרתף לגזר דיני. מרוב חולשה הפסקתי להתפתל מכאב ורק נאנקתי בשקט. תמיד קר במרתף. אין טיפת אור שמש ותמיד יש באוויר תחושת לחות וריח של עובש מהקירות.