נער הנעליים (בהקפאה)

פרק 12

-קטרינה-

היה שקט ארוך ומביך ביני לבין הנער הנפוח בשם בראד גולדסטון, שהתיישב בכורסה לידי ללא מעש, בהה בכל רגע בשעון הקיר הגדול והאזין לתקתוק מחוג השניות. מדי פעם רכן קדימה כדי ללגום ממיץ הפירות שנח לפניו על השולחן הנמוך וחקר את חתיכות הפרי ששקעו בתחתית הכוס.

השיעור היה מזעזע. אמי דאגה לנו למורה פרטית ולנגן נבל. המורה הזאת הייתה קשוחה יותר מהאחרים. פניה המקומטות נראו תמיד כעוסות, ובכל פעם שעשיתי טעות בצעדים היא הייתה נוזפת בי בצעקות. היה מאוד מביך להיות צמודה כל כך לבראד ולהתאמן יחד איתו על צעדים של ריקודי נשף. הוא היה ממש טוב בזה וקלט את הצעדים במהירות, אבל אני התקשיתי לזכור אותם ולא הפסקתי לדרוך עליו ולמעוד בין רגליו. הובכתי כל כך בנוכחותו, והוא רק הביט בי במבט קר ומתנשא, שגרם לי לעוד יותר מבוכה. כמה חיכיתי שהסיוט הזה כבר ייגמר ושאוכל ללכת אל טוני. אבל אז אמי החליטה שעליי לבלות עוד זמן עם ארוסי, ושעלינו להכיר אחד את השנייה יותר לעומק. כך מצאתי את עצמי יושבת איתו בחדר ההסבה, כששנינו שותקים ורק מחכים שהזמן יעבור.

אך הזמן לא זז.

בזמן הזה יכולתי להיות בחברתו של טוני במקום להשתעמם לצידו של ארוסי קר המזג. כבר ברגע הראשון שנפגשנו הבנו שנינו שלא נהיה לעולם זוג מאוהב ואפילו לא חברים. אנו נתחתן בעל כורחנו, רק כדי לרצות את הורינו וכי לזה בני מעמדנו מצפים. דבר אחד היה ברור לי יותר מכל- אני לא אחיה באושר עד יומי האחרון.

הוא נאנח. "לא פלא שאמך מתעקשת כל כך לחתן אותך איתי" אמר כאילו דיבר לעצמו, אך עם כוונה ברורה שאשמע. "היא מרגישה חייבת לאבי, הרי בלעדיו היא לא הייתה מגיעה לעולם להיכן שהיא היום" אמר באדישות.

ברגע אחד התמלאתי חמה והזעפתי פנים. "מה אמרת?" שאלתי ברוגז והרגשתי את גופי מתחמם ואת וורידי ראשי מתכווצים. הבחנתי בחיוך קטן של סיפוק שהזדחל על פניו. רציתי באותו הרגע לסטור לו.

"מה ששמעת. הסיבה היחידה שאני סובל עכשיו היא בגלל טוב ליבו של אבי כלפיכן".

ידעתי שהוא אומר זאת כדי להרגיז אותי וידעתי שאם אפתח את פי עכשיו הוא יתרצה, אך לא יכולתי לשתוק. "אמי נתנה את כל כולה והשקיעה מאמצים רבים בכדי להגיע לאן שהגיעה!"

הוא נחר בבוז. "אל תעשי מעצמך צחוק. האמיני לי שהיא יודעת היטב בעצמה שלא היה לה כל סיכוי לקבל שוב את מעמדה כדוכסית אילולא אבי שנחלץ לגונן עליה".

"לגונן עליה?!" חזרתי על דבריו המומה. היה ברור לי שהוא חצוף כמוני, אך אפילו אני יודעת היכן לשים את הגבול. אני לא מנסה להתכחש. אני יודעת שהוא דובר אמת, אך הטון בו הוא אומר את הדברים... היה ברור לי שהוא אומר זאת רק כדי להקניט אותי. הוא כנראה ממש משועמם אם הוא מחפש להרגיז אותי עכשיו.