עד החיים או עד המוות

🪵פרק 12- היכרות

היומיים הבאים עברו בשקט יחסי.
מדי בוקר קירה הייתה מתעוררת מקרני שמש שנכנסו דרך חלונה, יורדת למטבח, אוכלת אפרסק או פרי אחר או דייסה או גם וגם, לפי מה שהתחשק לה.
לאחר מכן הייתה מסבירה ליגאר על הספרייה שבמוזיאון, היכן ככל הנראה נמצאים הספרים שהיא צריכה ואיך להגיע למוזיאון עצמו.
ביום לפני שיגאר היה צפוי לצאת לאימונים, קירה שאלה אותו בדאגה: "יגאר, לא הבנתי איך תגיע מהאימונים למוזיאון? לא ישימו לב אלייך?" קירה כבר סלחה ליגאר לאחר מילות התנצלות רבות, אך כרגע הרגישה כלפיו בעיקר דאגה.
דאגה שייתפס, דאגה שיעשה משהו חשוד וחס וחלילה יהרגו אותו.
"אני אשן במחילה שלי, כמו תמיד, ואתעורר מוקדם, לפני תחילת האימונים. אני אתחמק למוזיאון כפי שהדרכת אותי, ואגיד שאני המחליף שלך, עכשיו כשמתת בעיניהם בזירה. בעזרת המפתח שלך אני אכנס למוזיאון עצמו, אקח את הספרים ואחביא אותם במחילה שלי. בכל מקרה, תזכרי שהאימונים סודיים. יאספו אותנו מהמקומות בהם אנו מיועדים לעבוד, ורק אז נתאסף יחד לאימונים ולימודי קרב, אז יש לי הרבה זמן" יגאר סיים להסביר את תוכניותיו לקירה והעביר את ידו בתלתליו. קירה תהתה אם הם רכים כמו שהיו באותו יום במעיין.
היא ניערה את ראשה כמו כדי לגרש את המחשבות האלו מראשה, ושיערה השטני פגע בפניו של יגאר.
"מה את עושה?" הוא שאל תוך כדי צחוק והסיט את שערה מפרצופו. "כלום" היא השיבה ואספה את שערה לקוקו.
"אז איזה ספרים את צריכה?", "בינתיים אני קוראת את הספרים שהשאירו לי, אבל הם מדברים בעיקר על איך להשתמש במכונות ישנות כדי להכין אוכל, לשטוף בגדים, דברים כאלה.. מה שאני צריכה זה ספרים על מלחמות, על טקטיקת קרב. לפי מה ששמתי לב אליו, הספרים שהרובוטים רוצים שלא יקראו נמצאים במדפים הגבוהים יותר" הסבירה קירה.
"סגור. אז את הספרים שלמעלה." אמר לה יגאר, נפרד ממנה ויצא חזרה למחילות שמתחת לארמון.

******

ביום למחרת, קמה קירה לקול דפיקה על דלתה.
היא נקראת למנהיגים כדי שיסבירו לה על הכללים בעץ, אל האזעקות ועוד, מסביר לה קליאן, ויצא כדי שתתארגן.
קירה בחרה חולצת קורדרוי שחורה עם חמנייה רקומה עליה ומכנס שחור מחויט מהבגדים שמישהו שם לה בארון, בנוסף לבגדים שכנראה יגאר הביא לה ממחילתה. היא תצטרך לצאת לקניות בקרוב, קירה חשבה בזמן שציחצחה את שיניה והסתרקה קלות.
"אני מקווה שאני מספיק הדורה בשביל לפגוש את המפקדים" קירה חשבה בחרדה.
כשהייתה מוכנה, לפחות פיזית אם לא נפשית, היא פתחה את הדלת ומיד קפצה במקומה. "חיכית לי כל הזמן הזה?", "בטח" הגיב בחיוך קליאן, "מי יוביל אותך למנהיגים? אבל קודם כל, את צריכה לאכול משהו".
קירה וקליאן ירדו יחד למטבח, לקחו קערות, כפות, קורנפלקס וחלב וישבו בספות שבלובי.
קורנפלקס היה אחד המאכלים האהובים על קירה. היא לא אכלה אותו מאז שהוריה מתו, כי אימה היתה מכינה עבורה את הקורנפלקס.
לכן, אכילת הקורנפלקס הסבה לקירה הנאה רבה.
"איך ידעת שאני אוהבת קורנפלקס?", "הרולד ואלכס תמיד דיברו עלייך. אני חושב שאלכס סיפרה לי על זה פעם. בכל מקרה, אני שמח שאהבת." קליאן השיב בחיוך.
לאחר שניקו ושטפו את הכלים והאיזור בו אכלו, התחילו בעלייה. קירה חשבה שזה מוזר, שהיא עולה במדרגות במקום סגור, אך לא חם לה והיא לא מזיעה כי אוויר צח נכנס דרך החלונות והביא איתו ריח של עלים ירוקים ואביב.
לפתע עלתה בראשה של קירה מחשבה. "מה התפקיד שלך בעץ? לעזור לחדשים?" היא שאלה. "לחדשה כמוך כן, כי את הבת של אלכס והרולד והם היו חברים טובים שלי. אבל ביומיום התפקיד שלי הוא מזכיר. אני המזכיר של הפיקוד, אני עוזר להם להעביר הודעות לאנשים אחרים, להביא להם דברים שהם צריכים, לפקח שהם לא מקבלים החלטות שלא בכוחם להחליט".
"וגם פה יש דמוקרטיה?" התגלגלה המילה דמוקרטיה על לשונה של קירה. "כן, בפיקוד יש 14 אנשים, שנבחרים כל חצי שנה על ידי האנשים שגרים בעץ ובשאר המקומות עליהם שולטת המחתרת", "לפי מה מחליטים מי יגור בעץ?" קירה שאלה עודם עולים במדרגות הלוליניות. "בעץ גרים הפיקוד, הצוות שעוזר להם ואנשים החיוניים להמשך המרד שמתבצע למען שחרור העכברים." השיב קליאן, "והנה הגענו" הוא פתח את הדלת למשרדו. היה בו שולחן דומה לשולחן בחדרה, כיסא נוח לישיבה מרובה והרבה מסמכים בכל מיני צבעים וגדלים.
מאחורי השולחן, היתה עוד דלת.
"הם מחכים לך, כנסי" אמר קליאן, וכשראה את החשש בעיניה של קירה, הוא המשיך ואמר "את עושה עבורם משהו מאד חשוב. הם רוצים אותך באותה המידה שאת צריכה אותם". וכך קירה נכנסה, וקליאן סגר את הדלת אחרייה.

******

קירה נכנסה לחדר וסגרה אחריה את הדלת.
במרכז החדר היה שולחן עגול, וסביבו ישבו 9 נשים ו-5 גברים, כולם לבושים בחליפות מעונבות במגוון צבעים.
""שלום לך, קירה" בירכה אותה אחת הנשים בחיוך והציעה לה כיסא לשבת עליו מסביב לשולחן, שהיה עשוי מעין קריסטל ובתוכו משומרים פרחים.
"אני נדור ואני מבינה שכבר סיפרו לך על התפקיד שלך במחתרת, נכון?" המשיכה אותה אישה, שעכשיו קירה למדה ששמה נדור.
"יש לך שאלות לגבי התפקיד?" שאל אותה גבר עם שפם ג'ינג'י.
"אם כבר יש לכם את הספרים שבחדרי, למה חיכיתם דווקא לי?" קירה שאלה את שהטריד את מחשבתה מאז שהגיעה לעץ.
"הספרים האלו עוסקים בנושאים שלא קשורים ישירות להפיכה שאנחנו רוצים לעשות, אך יכולים להביא תועלת בעקיפין. לכן אנחנו כן רוצים שתקראי אותם. חיכינו דווקא לך כי את יודעת היכן הספרים הנכונים בספריית המוזיאון ויכולה להנחות לשם את יגאר, וכי את יודעת ויכולה לקרוא ספרים שלמים. שאר האנשים פה לוקים בחסר בקריאה בגלל חוסר החינוך שהרובוטים כפו עלינו" נדור השיבה בעצב.
"אנחנו מקווים שבעתיד, אחרי ההפיכה, תוכלי לעזור וללמד את האנשים לקרוא מחדש, ובגלל שתאלצי להגן על עצמך מפני רובוטים או אנשים בעלי כוונות רעות, כדאי שתתחילי גם באימונים פיזיים.
המדריך שלך יהיה יגאר, אבל בגלל שהוא בינתיים במשימה במחילות, נקצה לך את טמיל, היא בת גילך אך מתאמנת מגיל צעיר" אמרה אישה נוספת שהזדהתה כדילאור.
לאחר מכן, לחצה של קירה שכך, והשיחה עסקה בנהלים ביטחוניים וכיצד מטפלים באירועים חריגים בעץ החיים.

קירה יצאה בתחושת נחת וקבלה, חזרה לחדרה לאחר גיחה קצרה למטבח, וישבה לקרוא את הספרים שבחדרה על כוס שוקו ועוגיות.