למרבה המזל, לא היה לקירה זמן להתעמק במחשבה הנוראית שיגאר או טמיל גרמו לשריפה הזו.
כל מי שהצליח לעמוד על הרגליים קיבל הוראות מהמנהיגים והמהירות היתה חשובה. לכולם היה ברור שהתוקפים יחזרו בכל רגע כדי לבדוק אם ההתקפה שלהם צלחה.
מי שהיה בעל אפילו מעט ידע ברפואה, קיבל הוראות מהרופאים של העץ כיצד לעזור למי ששאף יותר מדי עשן, איך לטפל בכוויות, איך לעזור למי שבהלם ועוד עבודות רפואיות חשובות.
קירה נשלחה לחפש בעץ, כעת כששככה האש, את הספרים שיגאר הביא לה רק אתמול. למרות השריפה, צריך להיות חזקים ולהמשיך במלאכתנו. ככה לפחות אמרה לה המנהיגה דילאור.
קירה הצליחה להציל 6 ספרים, כשהמנהיגה נדור קראה לכולם להתקבץ סביבה.
"לאחר דיון ממושך עם חברי המועצה שנשארו בחיים, החלטנו כי למרות הדליקה, למרות הרובוטים, עלינו להרים את ראשנו, להתאבל על האנשים היקרים שאבדו ולבנות מחדש, לזכרם, בית חזק ואיתן שבו חיים אנשים חופשיים.
החלטנו כי הבית הזה יהיה גלוי, לא נסתתר עוד מהרובוטים, אלא נחייה בגאווה ובעצמאות מחודשת". כולם מחאו כפיים, והתחילו להתארגן לקראת המעבר.
שעתיים מאוחר יותר, קירה ועליה תיק הגב הכבד שלה, הלכה יחד עם כולם לכיוון ביקתתו החדשה של קוסל. הוחלט להקים שם כפר קטן שיספק את צורכיהם עד שיתקדמו בתוכניתם.
קירה עדיין אחזה בידה השמאלית במפה המקומטת שמצאה במעיין. כעת היא ניגשה לטמיל ויגאר, שהתחמקה מהם עד עכשיו. הם נשאו אלונקה מאולתרת מענפים וסדינים שהצליחו להציל מעץ החיים.
"מה זה אמור להביע?" קירה פתחה את קיפולי המפה והראתה להם את התוכנית לתקיפת העץ.
אחרי בחינה מדוקדקת במפה, השניים נעצרו, הורידו את האלונקה לרצפה ושאלו את קירה: "מאיפה יש לך את זה?", "מצאתי את זה ליד המעיין, איפה שישבנו. אני יודעת שזה לא היה שייך לי. אז זה בטוח נפל מהכיס של אחד מכם."
"אני מבטיחה לך שזו לא אני. ואני בטוחה שיגאר גם לא עשה מעשה שכזה" אמרה טמיל ויגאר הנהן.
"אני לא יודעת.. אני רוצה להאמין לכם, אבל מאיפה זה בא אחרת? זה חייב להיות אחד משניכם." אמרה קירה בעצב ודמעה סוררת נפלה במורד לחיה.
"היי, קירה, תסכלי אליי" הכריח אותה יגאר, וככה, כשמבטיהם נעולים אחד על השני, אמר לה "את בוטחת בי?" היא הנהנה. "אנחנו לא עשינו את זה.", "אז מי כן?" "כנראה שמישהו רוצה לבודד אותך מאיתנו" אמרה טמיל, "מישהו רוצה לפגוע בך." "אז חייבים להגן עלייך" אמר יגאר.
"אולי האדם או הרובוט הזה יוותר כשיראה שהמזימה שלו לא צלחה?" הציעה קירה, אך טמיל ויגאר סירבו להשאיר אותה לבדה. הם קבעו משמרות, כך שבכל עת יהיה ליד קירה מישהו מאומן ומיומן שיוכל להגן עליה.
המסע לעבר הבקתה של קוסל לקחה כמעט חצי יום, בגלל שפליטי עץ החיים נאלצו לסחוב על גבם כל מה שהצליחו להשיג, לעזור לפצועים שיכולים ללכת ולסחוב באלונקות את מי שנפצע קשה ולא יכול ללכת לבדו.
אחד המורדים הצעירים נשלח קדימה להודיע לקוסל על המצב, כך שכשהגיעו הוא היה מוכן עם משחות, תחבושות ותרופות עבור הפצועים.
אחרי שכולם טופלו ואכלו מהמרק שקוסל הכין בסיר הכי גדול שלו, נאספו כולם על ידי המנהיגים.
"אנחנו שמחים ששרדתם את היום הלא פשוט הזה. אנו נתאבל על החללים, אך קודם כל אנו נקים פה כפר ראוי לשמו. לא נסתתר יותר. לא נפחד מהרובוטים. כדי שמציאות זו תתקיים, הדבר הראשון שנבנה תהיה חומה מסביב לבקתות. אנחנו לא רוצים להתיש אתכם לגמרי, אך כל מי שכוח בידיו, מתבקש לעזור במלאכה זו, כך שעד עלות השמש החומה תהיה מוכנה. נקים גם 2 מגדלי שמירה, שיהיו מאוישים בכל שעה ביממה, בכל יום. בהמשך נקים גם מחסן נשק ונגביר את האימונים הקרביים של כולם. תהיה פה הרבה עבודה, ועבודה קשה, אך נעבור גם את זה יחד!" המנהיגים הצליחו ללא ספק לשלהב את הקהל. "אך דבר אחרון. לצערנו מתו קרס, דגיל ורבת, שלושה ממנהיגינו. לאור התנהלותם בשריפה ובכלל, המועצה החליטה פה אחד כי המנהיגים החדשים יהיו טמיל, יגאר וקירה!"
מחיאות הכפיים היו עזות, והחברים החדשים במועצת המנהיגים הסמיקו תחת מבול הברכות, חיבוקים ולחיצות הידיים שניתנו להם.
******
כפי תוכנית המועצה, עד הבוקר הייתה גדר עשויה ענפים וביניהם חוט תיל מסביב לאיזור גדול בו יבנו את הבקתות ואת המבנים הנחוצים, כמו מרפאה, מחסן כלי נשק, מטבח וכו'.
לאחר שאחרון האנשים העייפים הן נפשית והן פיזית הלך לישון, המועצה התאספה וקירה סיפרה על האיום הלא ידוע שעומד בפניהם, והראתה לכולם את המפה.
בגלל שעזר כל העת למי שגר בעץ החיים, יגאר פספס קריאות ואימונים ביחידה המיוחדת להשמדת המחתרת, וברור שעכשיו הוא לא יכול לחזור יותר למחילות, אלא אם כן יש לו משאלת מוות.
לכן, יגאר וטמיל קיבלו את המשימה הראשונה שלהם- לגלות מי בגד בהם ואם הוא איבד או
שתל את המפה. אם הוא שתל את המפה כדי לבודד את קירה, הם יודעים כי היא חשובה מאד למרד ומכירים את יכולותיה, כך שטמיל ויגאר ימשיכו בשמירה במשמרות על קירה.
על קירה הוטלה המשימה להמשיך לקרוא את הספרים שקיבלה מיגאר, כדי לסיים עם המלחמה הזו אחת ולתמיד.
והרי יש מישהי מתאימה לכך יותר ממנה?
YOU ARE READING
עד החיים או עד המוות
Science Fictionהשנה היא 2500. 2500 שנות שליטה של גזע הנעלים במדינה "ורדנטיה". מאז ההישג הגדול הזה, הנעלים לא שוקטים וממשיכים לחקור במעבדות את הדבר היחיד שהם לא מצליחים להשיג. בינתיים, "העכברים" מגשימים את הייעוד שנתנו להם הנעלים, ומשרתים אותם. העונש על טעות, תקלה...
