עד החיים או עד המוות

פרק 29- גן נבול

ביום שלאחר מותו של קוסל, טמיל וקירה ארזו מעט חפצים, הניחו את גופתו של קוסל עטופה בשמיכה בעגלה מרופדת היטב ויצאו לדרך לחולית.
בדרכן הן החליפו רשמים וחוויות על דברים ומקרים שפגשו בהם את קוסל, והרגישו נוסטלגיות מאד.
"אני חושבת שאני רואה את עוף החול" אמרה קירה, וטמיל אישרה זאת לאחר מבט במשקפת שהייתה תלויה על צווארה.
מרחוק לא היה אפשר לראות הבדל גדול מהפעם הקודמת שהיו שם, אבל ככל שהתקרבו נחשפה לעיניהן חומת אבן עם שער אחד, שמגינה על כמאה בתים עשויים בטון ומעוצבים בגווני אדמה. המראה היה מרשים.
בכניסתן לעיר השומר בדק אותן והתעצב גם הוא לראות שקוסל מת.
הן הובילו את העגלה לבקתתו של קוסל. הצמחים הביתיים שמסביב לבקתה החלו לנבול, והמראה של הגן המטופח לשעבר של קוסל העלה דמעות בעיניה של קירה.

"זה הזמן לחפש את המכשיר" אמרה טמיל לקירה לאחר שהניחו את קוסל על הספה.
הן הסתכלו על הספה בצבע בז', וניסו להבין היכן יכול להיות הגלציום מתחת לכורסא של קוסל.
אחרי מספר דקות הן התחילו למשש את העץ שבבסיס הכורסא, וטמיל מצאה את המגירה.
"אני חושבת שזה פה" היא אמרה בתקווה, ופתחה את המגירה. "את יכולה לפתוח את העיניים, את לא צריכה לפחד" אמרה לה בשמחה קירה, "זה פה!".

הגלציום נראה כקסדה חלודה של אביר מימי הביניים עם צג מבחוץ, ומבפנים הייתה מלאה בחוטים וכל מיני צבעים. למרבה שמחתם, היה כתוב בפירוש על כל חוט לאיפה הוא הצטרך להתחבר. הן חיברו אותו לראשו של קוסל, ומיד הופיע על הצג סרטון בצבעי שחור-לבן-אדום מנקודת מבט של תינוק ששוכב בעריסה. "מה נעשה? נצפה בכל חייו?" שאלה טמיל "לא, תראי מה מצאתי" השיבה קירה והצביעה על פרט שהיה כתוב על האריזה של הקסדה- העבר לקלטת את כל הזיכרונות. הן מצאו קלטת ישנה בארגז הסרטים של קוסל, וחיברו אותה למכשיר כפי שנדרש. "אוי, זה יקח הרבה זמן" אמרה קירה. על הקלטת היה כתוב "1%, מסיים להעלות בעוד כ- 90 שעות". "אולי נעבור בין התושבים של חולית? הרי רוב חברי המועצה יצאו למשלחת עם יגאר ולכן לא דיברו ופתרו בעיות עם התושבים כבר הרבה זמן.", "רעיון מעולה".

                    ******

אחרי מספר שעות של יישוב ויכוחים ומציאת פתרונות, השמש ירדה והקסדה הייתה טעונה בזכרונות רק ב-17%. קירה וטמיל הבינו שיהיה עליהן להישאר כחצי שבוע בחולית, ולכן ארגנו שמיכות וכריות על השטיח בסלון של קוסל, ויצאו לקנות להן אוכל.
להפתעתן, חיי הלילה בעוף החול היו מלאים וגדושים באנשים. היו הופעות רחוב של קוסמים ופעלולנים, ומגוון ברים ומסעדות שהיו פתוחות. ביניהן הייתה מסעדה שבה אתה יכול להמציא אוכל שברצונך לאכול על צג דיגיטלי ולקבל אותו לאחר כחצי שעה. אין ספק שהטכנאים בחולית לא התבטלו.
אך טמיל וקירה היו עצובות, ולא היה להן רצון לשבת שבאחת המסעדות או לעשות משהו נחמד, לכן רק קנו פיצה לארוחת ערב וכמה פירות שיהיו בבקתה וחזרו אליה, אל קוסל.
גל עצב כבד בא מחדש על קירה כשנכנסו לבקתה ומקום לשמוע "שלום יקירתי" היא שמעה רק את הזמזום של המכשיר שיונק מקוסל את זכרונותיו, ומשאיר אותו גופה ריקה ממשמעות. אך זה מה שרצה. הוא רצה לעזור לאנשים עד הסוף שלו.

                    ******

לאחר שבוע וחצי, טמיל וקירה היו מאוששות מעט, תודות לתושבים שעזרו להן בכל דבר ולמעגלי השיח שעשו לזכר קוסל ובהם החליפו חוויות על האיש שהיה וחשבו על דברים שאפשר לעשות שימשיכו את דרכו.
2 החלטות התקבלו פה אחד, והן היו לבנות גן שעשועים לילדים, כדי שתמיד ישמע צחוק בכפר שהפך לעיר, ולהתחיל לבנות בתים עבור העכברים שעתידים להשתחרר, כדי שירגישו רצויים כשיבואו.
לאחר שקבעו וועדות שיפעלו תחת המועצה ותפקידן יהיה ליישם את ההחלטות הללו, טמיל וקירה חזרו לבקתתו של קוסל, וראו שהמכשיר טעון לגמרי בזכרונותיו.
נערך טקס הלוויה יפה, הילדים הקטנים פיזרו עלי כותרת של פרחים מגינתו של קוסל לכל עבר, כדי להזכיר את שמחת החיים שלו באירוע שכולו שחור. היו נאומים יפים ומכבדים, ולבסוף קוסל נקבר. לא היה לקירה ספק שהיא תבוא לבקר את מצבתו הרבה, כדי להתייעץ, לבכות ובעיקר כדי להרגיש קצת יותר קרובה אליו.

                    ******

לאחר הטקס היפה שנערך, קירה וטמיל ארזו את מיטלטליהן, את המכשיר עם זיכרונותיו של קוסל וקצת צידה לדרך, ופתחו במסע חזרה לאסטיה.