עד החיים או עד המוות

🪵פרק 26- השבה למוטב

קירה נבחרה כדי להשיב את העכברים שנלחמו באנשים יחד עם נצר, וכרגע כלואים, לאנשים נאמנים שיוכלו לחיות יחד בביטחון בערי האנושות. היא נבחרה לתפקיד זה בגלל היותה עכברה שגילתה בכוחות עצמה את המידע הנכון על סיפורם המומצא של "הנעלים", ולכן הם יכולים להתחבר אליה יותר.

היא נכנסה בבוקר לכלא, דאגה שיביאו לאסירים ארוחת בוקר בדמות דייסה ופרי, ופתחה בדברים. "בוקר טוב לכם. אני נציגת המועצה, ונשלחתי להסביר לכם את המצב. אתם עברתם קשיים רבים, נקראתם עכברים, חייתם בתת תנאים והייתם עבדים לגזע "הנעלה". זה מה שחשבתם שקרה, אך זה לא נכון. הגזע הנעלה לא יצר אותכם, או אותי. אנחנו בני אדם, אנשים. פעם אנחנו היינו שליטי הכוכב הזה- שנקרא כדור הארץ. היינו מאד מפותחים טכנולוגית, חיינו ברמה גבוהה, היינו אנשי ידע, מלומדים, וגם עשינו דברים למען הכיף. אם פעלנו בשביל אנשים אחרים, עשינו זאת כי רצינו לעשות זאת. בגלל אהבה, חיבה או עבודה, שזה אומר לעשות משהו בשביל לקבל כסף. לפני 2,500 שנה, אחד מהפיתוחים הטכנולוגיים שפותחו על ידי מדענים- לוטוס, שזו מעין בינה מלאכותית, גרמה לרובוטים לעשות הפיכה, להרוג את רוב האנשים ואת השאר להפוך לעכברים.
אני מניחה שלא הבנתם חצי מהמונחים שהשתמשתי בהם, אך אם תצטרפו אלינו תוכלי ללמוד עליהם. אבל רק אם תרצו. אלו יהיו חיים אחרים עבורכם. אתם תזכו לבחור באופן חופשי מה לעשות, במה לעבוד, איפה לגור, אם ברצונכם להקים משפחה תוכלו לעשות גם זאת. תצטרכו לשמור על מספר כללים, אך הבחירה תמיד תהיה בידיכם."
הנאום של קירה נגמר, והאסירים נראו מוקסמים. עולם בו הם יוכלו לחיות בלי פחד שיהרגו אותם רק בגלל אנושיותם. עולם עם בחירה חופשית.

וכך נוספה ללו"ז העמוס ממילא של קירה עוד מטרה- להחזיר את האסירים למוטב.
משם הייתה נוסעת לבית המיועד למועצה, ונפגשת במשך שעתיים עם אנשים שרצו בעצתה כאחת מ-14 המנהיגים של המדינה האנושית שטרם קבעו לה שם, אך היא הלכה וקרמה עור וגידים.
לאחר מכן הייתה מלמדת את תלמידיה שכבר שלטו לגמרי בחומר איך ללמד בעצמם אנשים אחרים. לאחר ששלטו גם במיומנות זו, נסעו לחולית, קרמון, וונדסטון ואסטיה, וכך הפיצו את הידע.
ספרים נכתבו, רובם עוסקים בקורות חייהם של אנשים שהיו בעבר עכברים, אך גם ספרים עלילתיים ועיוניים. יגאר חש גאווה גדולה בקירה, והביע זאת בכל דרך אפשרית, כי הם בקושי נפגשו הודות לתפקידם כחברי מועצה. הוא היה מכין לה סנדוויץ' ועל עטיפתו כתב "האלופה שלי" עם לב, אפה עבורה עוגה והכין לה עגילים חדשות מבלוטים שליקט ביער. אך לצערם של יגאר וקירה, שכל רצו לעשות זה לדבר ולהיות יחד, היו להם רק את הלילות, כששניהם חזרו מותשים הביתה ודיברו קצת במיטה לפני שנרדמו.

תוכנית "השבה למוטב" של האסירים התקדמה במהרה.
לאחר הבוקר הראשון נפתחו השלשלאות והוסרו האזיקים, והאסירים יכלו להסתובב באופן חופשי במבנה שהוסב לכלא.
מדי בוקר הייתה קירה באה עם עוד דברי עידוד וחכמה, והתחילה לשבת עם כל אסיר במטרה למצוא לו עבודה ועיסוק כשישוחרר.
תחילה שוחררו רק עם שומרים בתוך חולית, שמיקומה היה ידוע בכל מקרה, כך שלא היתה סכנה שידליפו את מיקומה לרובוטים.
אחרי שהראו סימנים של רצון להצטרף לקהילת האנשים, הם הורשו לצאת לאיזו עיר שהם רוצים.
העכברים שרק לא מזמן רצו להרוג את האנשים, הפכו לחלק מהם במהירות, וזה רק הוכיח שתוכניתה של קירה להעביר מסר באמצעות השבב לעכברים, נכונה ותצליח לעבוד.

*******

בזמן שהעכברים השתקמו והראו שזה אפשרי, הרלוס התחיל לאסוף את עצמו מהאבל בו היה שרוי במשך זמן רב בגלל רצח ילדיו. הוא קם מהמיטה לעיתים קרובות יותר, ושוחח עם אישתו וביתו הקטנה.
יום אחד בא אליו ג'ליקו, אחד מחברי המועצה, ושאל להתקדמות הפרויקט.
"עכשיו, זה יותר חשוב מאי פעם" אמר לו כשהיו בחדר פרטי, "הרובוטים יודעים איפה עוף החול, אסטיה וקרוב לוודאי שהם גם מודעים למיקומה של קרמון. כדי לעצור את המלחמה לפני שתפרוץ, או ליתר דיוק מעט אחרי שהתחילה, אנחנו צריכים אותך. ואת חברייך הטכנאים."
הם נפרדו בלחיצת ידיים, וכבר באותו היום הרלוס התחיל בגיוס טכנאים וטכנאי הבסיס שהכיר, והם הביאו איתם את הטכנאים שהם הכירו, כך שלמחרת כבר התאספו באחד מאולמות התיאטרון באסטיה כ-50 טכנאים, מכל הסוגים, עומדים ומוכנים לעצור את הרובוטים.