עד החיים או עד המוות

🪵פרק 25- הכלה

הקרב נמשך זמן רב.

העכברים היו נחושים בדעתם להרוג כמה שיותר אנשים ולהגיע לחברי המועצה, כפי שדרשו מהם הרובוטים שאימנו אותם.
הם היו מאומנים היטב, לפחות ביחס לאנשים שאומנו על ידי טמיל ויגאר שהספיקו ללמוד לחימה בחרב פחות זמן מהם.
אך לאנשים הייתה מטרה חשובה יותר- להגן על ביתם ומשפחתם.
המועצה אספה את הילדים והאנשים הלא מאומנים והחביאה אותם במקומות מקלט בעלי מנעולים שהוכנו מבעוד מועד, בדיוק למקרה כזה.

"איך אתם יודעים איפה המיקום של אסטיה?" שאל יגאר את העכבר הגבוה בעל השיער השחור שאיתו נלחם, בעודו חוסם מכת חרב בעזרת חרבו. ניצוצות הנצו במפגש החרבות, וצליל מתכתי מרעיש נשמע.
העכבר רק חייך, וניסה לעשות הטעיה ותמרון בחרבו כך שתנעץ בליבו של יגאר. אך יגאר צפה זאת והצליח לנוע הצידה בזמן, ורק נחתך קלות בבטנו מקצה החרב.
"נצר הוביל אותנו" יגאר נאנח. עוד פעם הוא. "אתה בוגד" אמר העכבר ליגאר, "אתה הצטרפת לפורעי החוק שהורגים ילדים" הוא המשיך. הם הכירו זה את זה משהותו של יגאר יחד עם היחידה המיוחדת כמרגל. זה מה שסיפרו להם, הרהר יגאר, לא פלא שהם כל כך נמרצים ונחושים להרוג אותנו.
יגאר פצע את יד החרב- ידו החזקה של העכבר כך שהוא לא יוכל להילחם יותר, תפס את ידי העכבר מאחורי גופו והצעיד אותו למקום בו כלאו את העכברים במטרה לדבר איתם לאחר הקרב ולהסביר להם על הרובוטים והאנשים, ועל כך שהם אנושיים ולא צריכים להיות עבדים. מי שיתעקש להמשיך ולהיות עכבר- יוצא להורג.

אחד האנשים שהוסב לשומר לקח את העכבר מידיו של יגאר, אזק אותם באזיקים עם שרשרת וחיבר אותה לקיר בית הכלא, יחד עם עוד כ-10 עכברים שכבר נכלאו שם.
יגאר הסביר קודם לכן לשאר חברי המועצה שהעבירו את המידע הלאה לכל האנשים בכרוז העיר כי ביחידה המיוחדת היו 25 עכברים, ולכן צריך להמשיך ולהיות בכוננות.
לאחר שכלא את העכבר, רץ יגאר לטלפון שקישר בין הערים האנושיות, וקרא לתגבורת מעוף החול ומקרמון, עיר אנושית נוספת שהייתה בטווח של חצי שעה הליכה.

טמיל וקבוצה מתלמידיה עברו יחד בין הבתים, סוקרים את הרחובות שלרוב הומים ברעש של משא ומתן על מאכלים וחפצים, מלא בילדים שמחים כי הוריהם קנו להם סוכריה על מקל.
כעת הם היו מלאים בצילצולי חרבות ובצעקות כאב.
הם הצליחו להפיל עוד 6 עכברים ולפצוע אותם קלות עד שהסכימו להיכנע והועברו לבית הכלא. בדרך ראו גם את העכבר שהרג הרלוס. כלומר- נשארו 8 עכברים חופשיים.

קירה ויגאר נפגשו ליד בית הכלא, שלמעשה קודם הקרבות שימש כמקום למפגש חברתי.
הם לא הספיקו להחליף מילה, אלא רק חיוכים מעודדים ושמחים על כך ששניהם בסדר, פחות או יותר, כשקפצו מולם מעל החומה 2 עכברים חמושים בחרבות. קירה ויגאר נעמדו גב אל גב, מצליבים חרבות עם העכברים כדי לעצור את ההתקפה. הם לחמו כמכונה משומנת היטב, ועד מהרה העכברים נכנעו.
קירה ויגאר טרם הספיקו להעביר את העכברים לכלא כשלפתע הופיע נצר. היה חיוך על פניו בזמן שיגאר ניגש אליו עם חרבו וניטרל אותו מנשק.
"איך יכולתם???" שאלה קירה את נצר, ששכב על הרצפה כשחרבו של יגאר מונחת על צווארו באיום.
קירה ראתה את שדה הקטל. היא ראתה את הילדים שנרצחו על לא עוול בכפם. "הייתי עושה את כל זה פעם נוספת" צחק יגאר וירק על פניה של קירה שרכנו מעליו. "אל תעשה זאת שוב, אל תתקרב אליה" הזהיר יגאר והצמיד את החרב קצת יותר קרוב, כך שהקיזה מעט דם מגרונו של נצר.
"הוא לא שווה אפילו את המחשבה עליו" יגאר אמר לקירה. הם העבירו אותו לשבי בדיוק בזמן שהגיעו התגבורות, וכחצי שעה לאחר מכן העיר היתה מטוהרת מעכברים, מלבד כמובן אלא שבבית הכלא.

בפגישת הסיכום שעשתה המועצה, סוכם כי יש לבנות מקלטים גדולים ומוגנים יותר, להגביה את החומות ולשים שער בכניסה לאסטיה, וכך גם בקרמון ובחולית.
"25 עכברים תקפו, ונצר הוביל אותם. סך הכל 26 לוחמים. 17 נשבו וכרגע בכלא המאולתר, בינהם נצר. 1 נהרג על ידי אב באבל, שבמקרה הוא גם הטכנאי שמצאה קירה. עוד 8 נמצאו מתים כי סירבו להיכנע והמשיכו להוות איום.
כולם מוכלים כרגע אצלנו, אבל צריך לחשוב על תוכנית איך להמשיך לשמור עליהם ומה לעשות איתם."