עד החיים או עד המוות

🪵פרק 19- חום

"אני חושבת ש'המהלך של גרום', 'מלחמה מההתחלה עד הסוף' ו'לנצח בקרב'" הם שמות שסביר להניח שמדברים על טקטיקות קרב" אמרה קירה ליגאר כשסקרה את הספרים החדשים שהביא מהמדף הגבוה ביותר בספריית המוזיאון שבארמון הברזל. המדף היה כה גבוה, שיגאר נאלץ להעמיד כיסא מעל שולחן כדי להגיע אליו.

הפעם יגאר חזר לאחר חודשיים וחצי של געגועים, כך שלפני שהוא וקירה בדקו האם הספרים מתאימים, היו צעקות אושר, חיבוקים ונשיקות, וכעת הם ישבו יחד על כורסת הקריאה בחדרה של קירה ובדקו את הספרים.

עד שקירה קבעה כי לשמחתם הם מצאו את הספרים הנכונים, כבר הגיעה שעת צהריים.
"אז קירה", אמר יגאר בעודו מסלסל קווצת שיער מראשה של קירה על אצבעו, "מה דעתך על פיקניק במעיין שלנו?", "זה נשמע נהדר, אבל הבטחתי לטמיל שאני אצא איתה היום לטיול קצר." "חשבתי שאת שונאת אותה". "בהתחלה. עכשיו אנחנו כבר חברות טובות".

וכך יגאר, טמיל וקירה יצאו לדרך, על גבם סוחבים תיקי גב מבד יוטה בצבע בז', המלאים בכל טוב ממטבח עץ החיים- פירות אקזוטים, דגני בוקר, חלב ומיץ, וכמה סוגים של מאפים מתוקים ממולאים בשוקולד.
ליתר ביטחון יגאר הביא איתו את הנשק שלו- אקדח מתקדם בעל כוונת לייזר.

******

לאחר הליכה לא מעטה בשמש החמימה, השלישייה הגיעה מזיעה ומצפה למים הקרים כקרח של המעיין.
הם פרסו שמיכת משבצות אדומה לבנה על העשבים שליד המעיין, וקפצו אליו. המים היו משיבי נפש, והם השתעשעו בתחרויות שחייה ובהשפרצות מים אחד על השני.
יגאר לימד את קירה וטמיל איך להקפיץ אבנים על מים, ואחר כך הם יצאו, התיישבו ואכלו מהפיקניק הטעים שאירגנו להם.

בגדול- זה היה אחר הצהריים הכי מוצלח שקירה חוותה מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא לא הייתה מתחת לאדמה, תחת סכנה תמידית למות וללא עבודות מפרכות לעשות.
כשחיה כך כעכברה הייתה רגילה לזה, אבל כעת היא לא מבינה כיצד הייתה מתנהלת בצורה כזו. לא פלא שרבים מהעכברים מתים מהתקפי לב.

"אני שבעה כל כך" אמרה טמיל וליטפה את בטנה. "את נראת בהריון כשאת עושה את התנועה הזו" השיבה קירה בחיוך והקפיצה את יגאר שנמנם: "מי בהריון??" וכולם צחקו. אחרי כל האוכל הזה וההשתובבות במעיין, הם היו עייפים ודיברו בשקט על שמיכת הפיקניק, עד שנרדמו.

******

מה זה? קירה התעוררה בשעת דימדומים ובאפה ריח של צליית אוכל במטבח הסגור שבמחילות. היא התיישבה באיטיות, מצפה לראות את יגאר או טמיל מדליקים מדורה כדי להתחמם.
קירה הסתכלה סביבה, ראתה שטמיל ויגאר עוד ישנים והלכה לשטוף את פניה לאחר השינה במעיין. כשחזרה כדי להעיר את יגאר וטמיל, היא ראתה משהו שנראה כמו דף על אחד העשבים, לקחה אותו ביד אחת וטלטלה את יגאר וטמיל בידה השנייה, יחד עם קריאות בוקר טוב.
שניהם קמו בבהלה ברגע שהריחו את העשן. שלושתם הביטו אל בין העצים וראו אש מתמרת עד השמיים.
"זה עץ החיים!" צעק יגאר, "זה חייב להיות הוא, הרי הוא העץ הכי גבוה באיזור". קירה הכניסה את הדף שמצאה לכיס חולצתה, והשלושה מיהרו למלא את הכלים בהם הביאו את האוכל במים, במטרה לעזור אפילו קצת לכבות את השריפה.

******

אחרי הליכה מהירה וסחיבת כלי המים, השלוש הגיעו מותשים וחרדים למפקדה. הם מיהרו לשפוך את המים על העץ, אך הוא עדיין לא כבה. היה צורך בכמות הרבה יותר גדולה של מים כדי לכבות אותו.
"אין ברירה. צריך לנטוש את העץ" קרא יגאר ושלושתם מיהרו לכרוך סביב אפיהם פיסות בד רטובות ממים, ונכנסו פנימה.
העשן היה סמיך, אך קירה ראתה מיד את סם, שומר הכניסה, שכוב על הרצפה. קירה סימנה לשאר שהיא מטפלת בו, והם המשיכו לכיוונים אחרים.
"סם? אתה שומע אותי?" קירה התקרבה אליו וראתה שהוא חסר הכרה. מיד מיהרה להוציא אותו מהעץ ולהשכיב אותו מתחת לעץ שבו השאירו את החפצים מהפיקניק. לאחר כמה דקות שבהם סם נשם אוויר נקי, הוא התעורר והשתעל. "זה טוב, תמשיך" עודדה אותו קירה להוציא את העשן מראותיו, לפי הוראותיו הקודמות של יגאר.

וכך נמשך הלילה. הם טבלו מחדש את הבדים שעל פניהם במים, והוציאו את מי שבפנים כל עוד יכלו.
לאחר כשעתיים יגאר ראה את טמיל באה להיכנס לעץ ואמר לה כי זה מאוחר מדי, האש התפשטה יותר מדי וזה מסוכן להיכנס פנימה עוד יותר ממקודם.

יגאר הביט סביבו, מחפש את פניה של קירה, אך לא מוצא אותה.
הוא רץ במהירות לעץ וראה את קירה מנסה להיכנס דרך הענפים שקרסו לתוך העץ בתקווה להציל עוד מישהו.
"זה מסוכן מדי! את לא יכולה יותר" הוא צעק לעבר קירה תוך כדי שפילס את דרכו אליה.
"יש בפנים עוד אנשים, אני לא יכולה לוותר עליהם! החיים שלהם שווים!" בכתה קירה בעת שיגאר חיבק אותה והוליך אותה מחוץ לשריפה לאזור המוגן, תוך כדי שמלטף את גבה. וכך לאט לאט היא נרגעה.
יגאר הלך לעזור לעוד ניצולים, וקירה פתחה את הדף שמצאה. היא לא האמינה למראה עינייה כשראתה מה כתוב בו.
הדף כנראה נפל מכיסם של יגאר או טמיל בשעה ששהו במעיין.

זו הייתה מפה שמתארת את מיקומו של עץ החיים, והסבירה איפה להניח חומרי נפץ ומתי להדליק את האש.
זו לא הייתה שריפה טבעית, זו הייתה דליקה מכוונת. תקיפה שבוצעה בידי הרובוטים.
והיא הובלה על ידי אהובה או חברתה הטובה ביותר.