עד החיים או עד המוות

🪵פרק 23- התחלה

פעם בשבועיים היו מקבלים יגאר, טמיל וקירה מכתב שסיפר להם על התקדמות הבנייה בחולית, על האנשים המעודדים מהשינוי, מהחופש הפתאומי ומהשמיים הרחבים שמעליהם.
הסתיימו העבודות על הגדר ומגדלי השמירה, ויש תורנות בין האנשים על צפייה מגובה המגדלים. יש לכך הענות רבה, כי הנוף מדהים וכולם להוטים לעזור לאחר המתקפה האחרונה.
כעת בונים את המבנים הפנימיים בחולית.

מדי חודש היו נפגשים בחולית כל חברי המועצה, מתכננים איך לצבור עוד נשק ומיישבים ויכוחים, תלונות ובקשות יחד. הוחלט כי לפחות אדם אחד מכל משפחה ידרש ללמוד בשיעורים שיעבירו טמיל, קירה ויגאר.
ככל שחלף הזמן, נדרשו עוד אנשים שיכשירו את חברי חולית ואסטיה.
לכן, יגאר התחיל לעשות שיעורי הכשרה למורים לקרב פנים לפנים, להגנה עצמית ועוד, בעוד שטמיל המשיכה לדאוג לכך שיהיו כל הזמן אנשים מוכנים ובכושר מתאים להילחם במקרה שתפרוץ המלחמה.

קירה המשיכה בשלה, מלמדת בעדינות וסבלנות את האלף בית, ולאחר מכן איך לחבר מילים למשפטים ולסיפורים. כמוה, תלמידיה היו מרותקים לנושא, ואף החלו לכתוב סיפורים ומעשיות שקרו בחייהם. כשקירה הרגישה שהם מוכנים לכך, הם גם כתבו את סיפור חייהם כשזה היה אחד התרגילים שקירה הטילה עליהם כדי למצוא טכנאי.
משימה זו לקחה להם זמן רב, הרי התלמידים היו מתחילים בתחום הכתיבה והם חיו חיים ארוכים ומעניינים. עם כל קורות חיים שקירה קיבלה אליה, היא לקחה איתה לבית שהוקצה לה ולשני שותפיה לדרך, ואחרי כל החיים שהכירה, הייתה נפעמת ומרותקת, אך גם מאוכזבת שלא מדובר בטכנאי.
כך היה, עד שיום אחד היה שונה.
היה אחר הצהריים, קירה ישבה על כיסא מתנדנד וסיימה לקרוא את קורות החיים של מסל, שנולדה באסטיה והיא סולנית מצטיינת במקהלה של אסטיה. את כל חייה חוותה באסטיה, ולא נאלצה להיות עכברה אפילו לשנייה אחת. קירה קצת קינאה בה.
קירה פיהקה, שתתה מעט מיץ אוכמניות קר כדי לעורר את עצמה ולקחה את סיפור החיים הבא. הוא נכתב על ידי הרלוס, עכבר שהוצל מעבדות אצל אחד מבעלי האחוזות שמסביב לארמון, והובא לגור בעיר מוגנת של אנשים. קירה קראה את המשפטים הבאים כשהמילים מתחילות להטשטש מול עיניה מעייפות: "נועדתי לדאוג לרווחת בעליי, הן בקניית מוצרים עבורם, בתיקון ביתם ובתיקונם בזמן שמשהו השתבש. הייתי גם העבד שלהם וגם הטכנאי שלהם." קירה קראה את השורה האחרונה 3 פעמים לפני שהבינה, שהיא עשתה זאת! היא מצאה טכנאי!!

באותו הערב, לאחר ששלחה קירה את החדשות הטובות לשאר חברי המועצה באמצעות שליח, נערכה חגיגה בביתם של השלושה. טמיל לא הפסיקה לשבח את עבודתה הסבלנית והעדינה של קירה, שגם הניבה תוצאות.
יגאר לא נפרד מקירה לרגע, דואג שידו תחבק את מותנה, תלטף את שערה, או ישלב ידיים איתה.
הם אכלו פסטה ברוטב רוזה שטמיל הכינה, מאכל חדש עבור יגאר וקירה, אך טעים להפליא.
בטלוויזיה שבבית המתוחכם שהקצו להם שודרו רק שידורים של הרובוטים, אבל למרבה המזל אחד מתלמידיה היותר מבוגרים של קירה הביא לה כרטיסים עם סרטים ישנים מקודדים עליהם לאות תודה על הזמן שקירה השקיעה בו ובשאר התלמידים.
אז כשעייפו רגליהם, השלושה ישבו על הספה וצפו בסרט "התחלה", שהפך לגמרי את דרך חשיבתם. כשאישה בסרט דרשה מבעלה לקפוץ איתה מאדן החלון כי היא היתה משוכנעת שהם בחלום ורק כך יחזרו למציאות, קירה שאלה את יגאר אם הוא היה קופץ איתה, והוא השיב שהוא ילך לכל מקום אחריה.

הערב נגמר כשלושתם נרדמו על הספה, ראשה של קירה מונח על רגליו של יגאר, וכולם מאושרים מהתקדמותם הרבה בדרך אל עולם חופשי.