עד החיים או עד המוות

🪵פרק 13- אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד

את הבוקר פתחה קירה עם זריחת השמש באימון שהובילה טמיל.
"נתחיל בבסיס. את לא תוכלי לעמוד באומניות לחימה במצבך הנוכחי" גיחכה טמיל בעת שסקרה את גופה הכמוש של קירה.
"פשוט תעשי מה שאני עושה" טמיל הורתה לקירה, ופתחה ברצף של תנועות מסובכות שקירה התקשתה לעקוב אחריהן ולפתל את גופה בצורות הללו. בגדי האימונים הצמודים שלבשה לא הועילו לה.
"אני רואה שאפילו יוגה זה לא בשבילך. בואי נצא לריצה" אמרה טמיל ופתחה בריצה. קירה מיהרה אחריה, וגם אם התנשפה יותר מטמיל והרגישה שכל שריר בגופה מוחה על כך, היא הגיעה יחד עם טמיל, באותו הזמן, חזרה לעץ החיים.
אחר כך הן עשו ריצות למרחק קצר, אך כשהן סוחבות איתן שקים קטנים של חול.

                    ******

אחרי עוד כשעה של אימונים-עינויים שכאלו, טמיל אמרה לקירה שהיא מסריחה מזיעה ושתלך להתקלח, ושהאימון הבא יהיה למחרת בבוקר באותה השעה.
אם התרשמה מהמוטיבציה הגבוהה של קירה, היא לא נתנה לזה להופיע על פרצופה.

וכך עברו עליה ימיה של קירה.
מתעוררת לאימונים, כשבכל פעם טמיל מקשה עליה יותר גם פיזית וגם נפשית עם ההערות הבוטות שלה. אבל נראה כי השיטה עובדת, מכיוון שלאחר שבועיים של אימונים (ודאגה ליגאר שעוד לא חזר) הן התחילו לעבוד על אומנות לחימה, שטמיל כינתה "שילוב עתיק" שבתוכה כלולים כל מיני אלמנטים מאומניות הלחימה שלפני המצאת הרובוטים, כמו ג'ודו, קראטה וטאקוונדו. השילוב העתיק כלל שליטה באגרופים ובעיטות מיוחדות, אך גם בהגנה עצמית מפני אויב במצבי סכנה.
לאחר האימון, קירה היתה מתקלחת, מחליפה לבגדים נוחים ומתאימים למזג האוויר, וקראה את הספרים שהביאו לה.
אחרי מעט זמן, היא הבינה שהיא יכולה להפוך את הכיסא שלה לכורסת קריאה משובחת על ידי חיבור כריות לידיים ולגב שהיו בארון, לצד זוג משקפי קריאה וטיפות עיניים נגד יובש.
והיא קראה ונהנתה עד מאד לגלות וללמוד על ההיסטוריה ששוכתבה על ידי הרובוטים, כמות השפות השונות שקיימות, אך בעיקר התעניינה בספרי רומן שמתארים אירוע או את סיפור חייהם של דמויות בדיוניות ולא אמיתיות.
"מעניין איזו דמות אני הייתי אם היו כותבים עליי ספר שכזה" קירה הרהרה.

                     ******

בוקר נוסף. קירה קמה והתלבשה בבגדי האימונים הרגילים שלה - חולצה ומכנסיים אפורים ונמתחים.
טמיל דפקה בדלתה וקירה צעקה לה "רק רגע!" בזמן שנלחמה בנעלי הספורט שלה.
היא פתחה את הדלת, עומדת על רגל אחת בזמן שקושרת את השרוכים בנעל שעל רגלה השנייה, ושמעה צחוק עמוק. זה לא היה קולה העדין של טמיל. היא הרימה את מבטה וראתה את יגאר.
"חזרת!" היא קראה בהתרגשות וחיבקה אותו מיד, למרות כל מה שקרה, חיבוק אמיץ. והוא החזיק בה חזק, ללא היסוס.
אחרי כמה שניות הם נפרדו והביטו אחד בשנייה במבוכה. "אז.. אני אאמן אותך היום" אמר יגאר, וקירה מיהרה להנהן בהסכמה.
האימון עם יגאר היה דומה לאימון עם טמיל, רק ללא השמצות והתגרויות.
יגאר העביר את התרגול בנעימות, שיבח אותה כשהצליחה ועזר לה לתקן את טעויותיה.
בזמן שהתאמנו על שכלול הטכניקה של קירה בבעיטה מסוימת, השקט הפריע לקירה, והיא התחילה לדבר. "אז איך זה שם באימונים? מה עושים? הבאת מידע חדש?"
יגאר הנהן, ותלתליו החומים שצמחו בזמן ששהה בארמון, קיפצו יחד עם תנועת ראשו.
"מאמנים אותנו כדי שתהיה לנו היכולת להתגנב בחשאיות עם משא כבד על גבינו, שנוכל לרוץ זמן רב, ובגדול- שנהיה חיילים טובים." יגאר עיקם את אפו בגועל. "כל החיים הם מלמדים אותנו על כך שהיעוד שלנו זה להיות עבדים, שאנו כעכברים ביחס אליהם. ואז פתאום הם רוצים שנפתח חשיבה ונילחם עבורם". יגאר וקירה נאנחו באותו הזמן.
"הבאתי לך ספרים מהמדפים העליונים, לא מהגבוהים ביותר כי השומר בא לבדוק את מעשיי ולא הספקתי. הם בחדר שלך, נעבור עליהם אחר כך ואני מקווה שהם יעזרו" אמר יגאר. "גם אני" השיבה קירה, בליבה שמחה על האפשרות שתעזור לשחרר את העכברים וכמובן- לקרוא וללמוד עוד.
"בנוגע למודיעין" פתח יגאר, "יש כבר תוכניות מוגדרות וזמנים קבועים לשלוט במרד שעומד להתחיל.
הם רוצים קודם כל להתנקש במנהיגי ומובילי המרד. בזכות העץ, רוב המפקדים שלנו מוגנים פה, אבל הם מצאו להם כבר מטרה ראשונה. ביום ראשון הבא.
אנחנו, יחידה מאומנת שלמה, נגדו.
הפקודה היא להחזיר אותו מת."
"את מי?" שאלה קירה בדאגה.
"את קוסל."

                    ******

קירה הבינה את הסיבה שבגינה בחרו דווקא את קוסל למטרה הראשונה.
הוא בעל ידע רב כי חי כמעט חיי אלמוות, בזכות התרופות והרפואה המתקדמת, והוא בין היחידים שהתחבאו בזמן המהפכה ולכן רק הוא ועוד קומץ אנשים יודעים את ההיסטוריה האמיתית כי חיו אותה.
ובנוסף לזה, הוא אחד ממקימי המחתרת.
ובכל זאת! זה קוסל, קשיש חביב שנעזר במקל הליכה וכל רצונו הוא לעשות טוב בעולם.
"אנחנו חייבים לעצור את זה!" קירה פנתה ליגאר בסערת רגשות, והחזיקה בידיו בחוזקה.
"אל תדאגי," שיחרר יגאר בזהירות את ידיה מידיו ועיסה את הסימנים שהשאירה בהבעת כאב.
"ממש עכשיו יש אנשים שמארגנים לו את בקתת החירום, שגם סביבה יש שדות, צמחים, פירות, ירקות... וכך הוא יוכל להמשיך לחיות את אותו אורח חיים רגוע ושקט, ולהמשיך לגדול ולדאוג לאספקה לעץ החיים.
למעשה, אני יוצא לעזור לו לעבור לשם ממש אחרי שנסיים את האימון". "האימון נגמר. אני באה איתך" השיבה בלהט קירה, גורמת ליגאר לצחקק ולמשוך בכתפיו לאות הסכמה.