עד החיים או עד המוות

🪵פרק 18- הכל עובר בדם?

קירה עמדה במקומה, לא מאמינה למראה עייניה, גל של צמרמורת עבר בגופה, ופיה היה פתוח לרווחה.
"תסגרי את הפה, שלא יכנס לך זבוב" אמר לה בחביבות קליאן וניסה להביט בעיניה כדי להבין מה פשר הבעיה. "זה רק נצר, אחד מהמרגלים הנוספים בארמון הברזל".
"זה לא יתכן" מלמלה קירה, אך טרם הספיקה להסביר לקליאן, הוא פתח את דלת משרדם של המנהיגים ואמר לקירה: "המנהיגים מצפים לך, היכנסי. ולא כדאי לך לדבר רעה על נצר, המנהיגים מאד אוהבים ומעריכים אותו" הוא טפח על שכמה בעידוד והיא מצאה עצמה עומדת מול מנהיגים מחתרת "עכברי הסוף".

******

"מעניין מאד", המהם אחד המנהיגים, בעל זקנקן אפור ומשקפיים עגולים בצבע שחור, לאחר שקירה סיפרה להם על הגילויים שלה ושל יגאר, ועל סיפורו של קוסל. היא השמיטה את היכרותה עם נצר ועל מה שידעה כי הוא עשה, כי פחדה שלא יאמינו לה וכתוצאה מכך גם לא יאמינו לדברים שהיא מגלה בעזרת הספרים.

"קוסל כנראה סומך עלייך מאד אם סיפר לך את הסיפור הזה. אנו מנסים במשך שנים לשכנע אותו שיספר לנו את סודו" נדור, המנהיגה שתשאלה את קירה בפגישתם הקודמת, אמרה בחמימות ובמטרה לעודד את קירה.
"זה חשוב, לדעת את העבר שלנו. ובמיוחד ההיסטוריה הקרובה- כיצד הביסו הרובוטים אותנו- את מי שיצר אותם."
חברת מועצה נוספת הביעה את דעתה: "נראה כי הדור הראשון שועבד באופן כימי וכבר אי אפשר לעזור למעטים מהם שנשארו בחיים. אך הדורות הבאים- נולדו לכך ולכן הם חושבים שהם עכברים וההשלכות שנלוות לכך. להם נוכל לעזור."
"בכל אופן, אנחנו מאד מרוצים מעבודת הצוות שלך ושל יגאר," למרות הלחץ בו הייתה נתונה, קירה החניקה חיוך.
"תמשיכי לקרוא את הספרים שבחדרך, עד שיגאר יביא עוד ספרים. תנסי למצוא דרך לגבור על הרובוטים. אנחנו גם נחשוב מה לעשות עם המידע הזה" חייך אחד מהמנהיגים, וליווה את קירה החוצה.

******

קירה ירדה במדרגות חזרה לקומתה ללא כוח, ידיה מתנדנדות לצידי גופה, כי לא הקפידה לשמור עליהן ישרות, וראשה סחרחר מהמדרגות הלולייניות.

איך יתכן שהאדם הנורא הזה הוא חלק מעכברי הסוף? ועוד מרגל בארמון הברזל, כמו הוריה? נצר.. 
מייד כשקירה ראתה אותו היא זיהתה את שומר הלילה שתפס אותה קוראת במחילת משפחתה ושלח אותה באמצעות מגע קל בטאבלט שלו ללילה מלא בסיוטים, כאבים ועינויים שבסופו, עם בוא הבוקר בשעת המתים, היא הייתה אמורה למות.
איך נצר עשה דבר שכזה, כשהמחתרת תופסת אותה ככל כך חשובה בגלל היותה יודעת קרוא וכתוב?

קירה החליטה שהיא חייבת לדבר על זה עם יגאר, לשאול לעצתו בנושא בפעם הבאה שיבוא לביקור עם אספקה חדשה של ספרים.
קירה התגעגעה עד מאד ליגאר, לבדיחות שסיפר, לצחוקים בינהם, לדרך שבה חיבק אותה מאחור ולחש באוזנה כמה היא חכמה ויפה ומדהימה ועוד ועוד מחמאות.. לשבת לידו בשעה שהיא קוראת ספר שהביא לה ולנסות להקריא לו כמה שיותר, וגם סתם לשבת תחת צל אחד העצים בשתיקה.

בשבועות הבאים קירה העבירה את הזמן בביקורים על כוס תה אצל קוסל בבקתה החדשה ובעזרה בגינון וקטיף הפירות והירקות שסבבו אותה, באימונים עם טמיל, שלאט לאט, לאחר שהקרח ביניהן נשבר, נוספו להם גם שתיית כוס מיץ ועוגיות יחד, ריכולים על אנשים שאת רובם קירה לא הכירה, אנקדוטות מהחיים כעכברה בארמון הברזל שריתקו את טמיל, שנולדה חופשיה. וככל שהזמן עבר- החברות ביניהן התחזקה.

וכמובן- קירה הרבתה בקריאת ספרים. מכל הסוגים. פרוזה, עיוני, רומנים, מדע בדיוני, היסטוריה..
קירה גילתה שהיא אוהבת במיוחד ספרי פנטזיה, בהם היא יכולה לברוח לעולמות אחרים, שבהם לא קיימים לוטוס, נצר, עכברים ורובוטים. עולם שבו היא אינה יתומה וחסרת משפחה.
בתחילה קיוותה לברוח לעולם שכזה, ייחלה להיות עולמות אלה אמיתיים, 

אך עם הזמן, הבינה שגם בעולם הזה יש לה חברים, יש אנשים שהיא דואגת להם והם דואגים לה, יש לה איך להשפיע לטובה בעולם הזה- 

יש לה יעוד.