עד החיים או עד המוות

🪵פרק 4- מי ששולט על ההווה , שולט על העבר, ומי ששולט על העבר, שולט על העתיד

וכך המשיכה קירה לחיות חיים "כפולים".
מדי בוקר הייתה מנקה ומאבקת את המוזיאון, וכל בוקר גילתה שם דברים חדשים מפליאים ומופלאים, אך אף אחד לא הגיע אפילו לקרסולי הספרייה.
החממה עם הצמחים והפרחים האמיתיים בכל הצבעים, שהפיצו ריחות פירותיים ונעימים אומנם היתה מקסימה והתחרתה בספרייה, אבל הסקרנות של קירה הניעה אותה להמשיך ולחקור את הספרייה ואת תכולתה בכל רגע אפשרי.
אך כמובן שהיא לא נתנה לזה להפריע ליעודה, והייתה עכברה אחראית וטהורת מעשים.
ובלילה.. בלילה קירה היתה לומדת בעזרת הספר האסור. היא אפילו "השאילה" דף נייר ועט מהספרייה, כדי להתאמן על הכתיבה שלה, וככל שחלפו הימים כך גם הידע שצברה גדל ויכולות הקריאה והכתיבה שלה תפחו וצמחו. יחד איתן, קירה פיתחה יכולת להתגנב, להתחמק בלי לעשות רעש, ולגנוב.
לאחר מספר חודשים, קירה החליטה שהיא רוצה להתחיל ולקרוא ספרים אמיתיים שילמדו אותה דברים חדשים.
כשהגיע הזמן לנקות את הספרייה שבמוזיאון פעם נוספת, עדיין נבצר ממנה להבין לפי מה מסודרים הספרים, ולכן היא בחנה את הספרים הקרובים ביותר לקרקע ודירגה אותם לפי רמות קושי.
נראה כי המכנה המשותף של הספרים הללו, שכולם עסקו בבישול ואפייה.
לא יחדש לי הרבה, אבל גם זה טוב! קירה חשבה לעצמה.
היא בחרה מספר ספרים שתיקח למחילתה לפי התקציר שלהם, ההשקעה בכריכה או סתם כי חשבה שיוכלו להועיל ולרענן את ארוחות הערב במחילות, והגניבה אותם לפינה במחילתה בה יצרה מחבוא נסתר עבור חומרי הקריאה והכתיבה שמצאה.
ביום למחרת הגיעה תורה של קירה לעזור במטבח, ובעזרת לירו, הן יצרו מאפה ירקות וסלט מתובל משאריות הירקות המאודים והלחמים המשובחים שאכלו הנעלים באותו היום.
כולם נהנו והחמיאו להן על האוכל הטעים, אך גם התעניינו איך חשבו על הרעיון וידעו לתבל ולאפות בדיוק בכמות מסוימת ובמשך זמן מסוים.
"עניין של מזל" קירה השיבה, לחייה עדיין סמוקות מהמחמאות הנדירות שקיבלה.
כל העכברים הנהנו וחזרו לאכול ברעבתנות. כולם מלבד אחד. העכבר שיעודו הוא להיות שומר הלילה, הסתכל על קירה בחשדנות והחליט לשים עליה עין בזמן הקרוב ולעקוב אחר מעשיה.

******

וכך המשיכה לה השגרה. בבוקר מנקה, ובלילה מלומדת שלומדת.
לאחר שקראה את ספרי הבישול, קירה המשיכה למדפים שמעליהם ולמדה על עקרונות המתמטיקה.
עד שהחלה לקרוא אותם היא אפילו לא ידעה מהי מתמטיקה מלבד חישוב המשכורת וההוצאות הכספיות שלה, ואילו עכשיו היא מכירה ויודעת לישם את משפט פיתגורס, ליצור משוואות ולמצוא נעלמים.
כל הידע הזה העלה את הביטחון העצמי של קירה, היא החלה ללכת בקומה זקופה, ליישר את גבה החיוור מחוסר שמש, ולהיישיר מבט עם העיניים האפורות שלה לעבר אנשים. אפילו לעיניי הנעלים!
וגם אם רוב העכברים עסוקים בעצמם ולא שמו לב, היה אחד שכן.
שומר הלילה המשיך לעקוב אחר מעשיה של קירה, ולנסות להבין איך היא השתנתה כל כך בין כמה חודשים.

******

כשסיימה את ספרי הבישול, המתמטיקה והגננות, הגיעה קירה למדף גבוה, שכדי להוציא ממנו ספרים היה עליה לטפס על סולם עץ קטן שעמד בקצה הספרייה.
הספרים במדף זה עסקו בהיסטוריה.
קירה לקחה מספר ספרים, וכהרגלה חמקה למחילתה כדי לקרוא בהם.
הספר הראשון היה מדויק בסיפור תלאותם של הנעלים. זן שנוצר בדרך לא ידועה לפני 2500 שנים, ולצד הקמת אימפריית המחקר והחיים הטובים הם יצרו גם את העכברים, במטרה להמציא גזע חדש שלכל פרט בו יהיה יעוד שמטרתו לעזור לנעלים.
אך ככל שהמשיכה וקראה בספרים נוספים, ההיסטוריה השתנתה טיפ-טיפין בכל פעם. בהתחלה נוספה העובדה שמישהו יצר את הנעלים. אחר כך שהם, הנעלים! היו עבדים בעבר.
אך הספר השערורי ביותר, היה ספר בעל כריכה כסופה ושרוטה, שעל צידו כתוב את שם הסופר: קוסל. הספר התחבא מאחורי שאר הספרים בספרייה, ובקושי רב קירה הצליחה לחלץ אותו משם. אבל היא לא ויתרה למרות הקושי, היה בו משהו שמשך אותה.
קירה ישבה בחדרה וקראה:
לפני כ3000 שנה, לאחר מאות שנים של פיתוחים טכנולוגיים ועבודה קשה, בני האנוש הצליחו לברוא את הרובוט ה"מושלם".
רובוט זה נראה כמו בן אדם, גופו ומוחו מתפקדים כמו אדם, בעזרת בינה מלאכותית הוא מגיב כמו אחד האנשים, וכמעט ואי אפשר להבדיל בינו לבין אדם שנולד מרחם האישה.
אך גם לאחר זמן כה רב של הדרכה, השקעה, חקירה, ניסוי וטעיה, עדיין היו בעיות בתפקודם של הרובוטים.
לאחר 50 שנה של תמיכה בבני האדם, של מילוי תפקידם, פתחו הרובוטים בהפיכה הגדולה, כפי שנקראה בפי האנשים ששרדו כדי לספר עליה.
וכך, הרובוטים הפכו את הקערה על פיה. הם קראו לעצמם "גזע הנעלים", ואילו את בני האדם כינו "העכברים", כפי תפקידם, לזחול מתחת רגליי בעלי הכוח, הנעלים, ולשרת אותם. וכך הפכו המשרתים לאדונים. והאדונים לעבדים.
"אין מצב שזה אמיתי" עשתה קירה טעות גדולה וחשבה בקול, כעת מבינה שזו הסיבה לכך שהנעלים רצו שכמה שפחות אנשים יקראו על ההיסטוריה הלא משוכתבת הזו, וליבה דופק במהירות. המילים הללו הרסו את כל תפיסת עולמה.
"אה אה. עכברה גונבת ספרים! ועוד קוראת בהם" קרא שומר הלילה מפתח מחילתה של קירה.
"תפסתי אותך. ועכשיו,
את הולכת למות".