In Both Hands

פרק 1

עצמתי עיניים חוסמת את כול הרעש שמסביב, את צעקות הקהל ומתמקדת רק בדבר אחד. פקחתי את עיניי מביטה ביריב שלי, הוא כפליים מגודלי וגופו הגדול מכוסה בצלקות מסמל שזה לא הקרב הראשון שלו אבל למזלי זה גם לא שלי.
לקחתי צעד קדימה מנסה לבחון מה תהיה תגובתו, בכול הזמן שהיינו בזירה החיוך השחצני לא עזב את פניו והבטחון שהרגיש לא עיצבן אותי אלא עודד אותי. ככול שהם גדולים יותר ושחצנים יותר הם נופלים חזק יותר. הוא הסתער עליי חובט בגופי שוב ושוב ואני חסמתי אותו עם ידיי נרתעת בכאב מידי פעם שהאגרוף שלו בא במגע עם גופי.
אחרי כמה דקות של התגוננות מצאתי את הפתיחה שלי, חסמתי את המכה שלו באמצעות יד שמאל וחבטתי בסנטר שלו ישירות עם יד ימין גורמת לו לאבד את שיווי המשקל לרגע.
ניצלתי את זה וחבטתי בו שוב ושוב לא עוצרת עד המכה האחרונה שהפילה אותו מטה ״8,9,10!״ השופט ספר והכריז על ניצחון. לקחתי נשימה עמוקה והנחתי לשופט להרים את ידי מסמן שאני מנצחת.
הקהל השתולל חלקו מעודד והחלק השני מקלל וכועס על הכסף שאבד.

נאנחתי בכאבים שעשיתי את דרכי מהזירה אל החדר האחורי, לעזאזל לענק הזה היו חבטות טובות! מחיאות כפיים חזקות הקפיצו אותי והבטתי מעלה נועצת מבט מפקפק בג׳ונסון ״וואו קייטי זה כול מה שיש לי להגיד״ ״קודם כול זה קייט ולי יש הרבה מה להגיד! מה לעזאזל היה הקטע עם המפלצת הזאת?! אתה יודע שאני עדיין מנסה להחלים מהקרב הקודם!״ הוא משך בכתפיו אומר בלי מילים שלא אכפת לו ״הרווחנו הרבה כסף״ הוא חייך אלי חיוך יודע ונאנחתי מושיטה את ידי. הוא הניח בה ערמה של שטרות ״מה אני אגיד לך קייט את אחת הטובות שהיו לי״ ניערתי את ראשי ״תסתלק מפה אני צריכה להתלבש״ צחוק חופשי ברח מבין השפתיים שלו ״תמיד הקשוחה אה?״ נאבקתי בדחף לגלג את עיניי כשמחשבה אפלה הופיע במוחי, מה לעשות שאח שלך הוא אבא זבל שהשאיר אותי עם חובות לאנשים שאם אראה סימן חולשה אחד יאכלו אותי בלי מלח?! כאילו הוא הבין את משמעות המבט שלי הוא נאנח ויצא מהחדר בלי מילה נוספת. מה אני אגיד הרווחתי אחלה דוד.

הנחתי את השטרות בתיק שלי והחלפתי בגדים במהירות, בפציעות שלי אטפל בבית. מיהרתי לצאת משם מתעלמת מכול הקריאות בדרכי החוצה, עם השנים המילים פשוט נהיו מלמולים רחוקים וכמעט בלתי נשמעים. נכנסתי לדירה שלי בשקט מנסה לא להעיר את ג׳ון אחי הקטן, מיהרתי לשירותים מוציאה את הערכה לעזרה ראשונה ובפעם הראשונה מביטה בנזקים. הפנים שלי לא נפצעו כול כך, חבורה פה ושם, שפה חבולה אבל בעיקרון שום דבר שלא יחלוף תוך יומיים שלושה, הגוף שלי לעומת זאת היה כבר משהו אחר.

פלג גוף העליון היה מכוסה חבולות שכבר עכשיו ידעתי שיגרמו לעבודה שלי בתור מלצרית להפוך לסיוט! נאנחתי מתחילה לטפל בעצמי ושמחה שאף מכה לא הייתה מספיק חזקה בשביל לשבור משהו אין לי זמן או כסף בשביל ללכת לבית החולים.
צעדתי במסדרון נעצרת מול דלת חומה ומציצה מעט פנימה, חיוך עדין עשה את דרכו על שפתי שראיתי את אחי הקטן בן ה13 ישן בשלווה וכול הכאב שהגוף שלי עבר נראה שווה את זה אם רק אוכל להמשיך לדאוג שהוא יהיה בטוח לא אכפת לי להמשיך להילחם.

סגרתי את הדלת בעדינות ונשכבתי על המיטה עוצמת עיניים ונרדמת. השעון המעורר שלי צלצל ונאנחתי קמה מהמיטה מתארגנת במהירות ונכנסת למטבח להכין ארוחת בוקר. ״ג׳ון תקים את התחת שלך מהמיטה אתה תאחר לבית הספר!!!״ צעקתי לא טורחת להביט מעלה ומשקיעה את תשומת ליבי בניסיון לא לשרוף את החביתה בישולים זה לא הצד החזק שלי, בכלל לא. ״אל תצעקי אני ער״ חייכתי ששמעתי את קולו הישנוני מלמל לידי והנחתי לעצמי להביט בו פעם אחת, הוא כבר לבוש ומוכן לבית ספר. ״את מכינה ארוחת בוקר?״ שמעתי את החשש בקולו וצחקתי ״תרגע זה לא רעל״ ״זה מה שאת אומרת״ צחקתי מכבה את הגז ״בסדר בסדר חכמולוג בוא נקנה לך משהו בדרך לבית ספר״ החיוך שלו נמחק ברגע שהביט בפניי ואני קיללתי בתוכי ״זה לא כזה נורא ג׳ון״ הוא הביט בי כלא מאמין אבל אני פשוט חייכתי אליו ״בקרוב יהיה לי את כול הכסף שאני זקוקה לו ואני אפסיק״ הוא הנהן אבל ידעתי שהעיניים שלו עדיין רדופות וקיללתי בלבי את הורי שהכריחו אותו להתבגר עוד שעדיין לא ידע מה זה להיות ילד.

״קדימה יפיוף בוא נקנה לך משהו לאכול לפני שאתה הולך לבית ספר״ הוא נעץ בי מבט זועם ואני גיחכתי, אחי הקטן הוא ההתגלמות של המילה יפיוף שיערו הבלונדיני ועיניו הכחולות יצרו לו רשימה של מעריצות רבות, הוא דמה לאבי אך למזלי שום דבר מהאופי שלו לא הזכיר אותו.

היי בנות אני יודעת שזה קצר אבל זה הפרק הראשון והייתי שמחה אם תגידו לי מה דעתכן, הפרק הבא יהיה הרבה יותר ארוך מבטיחה :) ❤️.