נעמדתי מול דלתות הפלדה הכפולות וברגע שהן נפתחו נאלצתי להיאבק בדחף לגלג את העיניים שלי "שום מילה" מלמלתי מבין שיניים חשוקות, כול דבר בגופי צרח "אל תתעסקי איתי" אבל מסתבר שלורנס פשוט לא מבין רמזים.
"אז הוא סוף סוף שבר אותך אה?" הבטתי בו מזווית העין שלי, החליפה האפורה שלבש התאימה באופן מגוחך לגופו החסון, השיער השטני שלו מסורק אחורנית באמצעות ג'ל והמזוודה השחורה נשענת על רגליו.
"אתה רוצה לראות איך גם אני שוברת משהו?" העברתי את העיניים שלי על גופו בכוונה, רומזת לו מה בדיוק הדבר השבור יהיה אבל הוא רק גיחך ונשען אחורנית על הקיר.
נפלנו לדממה רק רעש המעלית הנעה שובר את השלווה שנפלה על שנינו. "אל תפגעי בו" זה תפס אותי לא מוכנה והבטתי בו בבלבול. "סליחה?" המבט המשועשע נעלם מעיניו, הגוף שלו כבר לא נינוח ואני זכיתי לקבל הצצה מאיש העסקים הקשוח ששמעתי עליו כול כך הרבה.
"אל תפגעי בא'ייתן קייט, הוא אדם טוב" "למה שאפגע בו?" "אני לא יודע, אני רק יודע שהוא כמו אח עבורי ואני לא אהסס לפעול אם אני אחשוב שהוא בסכנה אני מובן?" הבנה ניצתה בעיניים שלי, הוא כנראה גילה על הקרב של א'ייתן לפני כמה שבועות.
הנהנתי "אני לא אפגע בו לורנס, למרות מה שאתה עלול לחשוב א'ייתן חשוב לי" הוא הנהן אבל לא אמר מילה נוספת. עמדנו בדממה במעלית וברגע שדלתות הפלדה הכפולות נפתחו הוא עשה את דרכו החוצה.
"וקייט?" "מממ" הפעם חיוך מנחם הופיע על הפנים שלו "המשפחה של א'ייתן יכולה להיות די קשה, רק אזהרה ידידותית" ואז הוא עזב משאיר אותי מבולבלת במעלית לבדי.
**************************************************************************
בליתי את כול הבוקר עמוסה בניירות ונראה שהערמה הענקית שהצטברה על השולחן שלי לא מתכוונת להיעלם בזמן הקרוב.
נעצתי בא'ייתן מבט זועם מעל ערמת הטפסים "לא יכולת לשכור מישהי חדשה לכמה שבועות?" "למה שאשכור?" "הו אני לא יודעת, אולי כדאי שלא יהיה לי ערמת ניירות בגובה של הר האוורסט?!" למרות שהוא הסתיר את הפנים שלו ממני יכולתי לראות את החיוך המשועשע שהופיע עליהם.
"אתה עשית את זה בכוונה" מלמלתי נאבקת בדחף לאחוז במהדק שלי ולזרוק אותו מעבר לחדר ישר לראש שלו. "אין לך שום הוכחה שתומכת בזה" "באמת והחיוך הזה שמופיע לך על הפנים הוא לא הוכחה מספקת?"
"ואולי אני מחייך כי אני זוכה להרים מבט עייף ממסך המחשב ולראות את הפנים היפות של החברה שלי?" אוקי מה אני אמורה לענות לזה?
"אתה יודע שזה לא הוגן נכון?" הוא צחק, הגומה הקטנה שלו מציצה שוב וגורמת לדברים נהדרים להתרחש לי בבטן, "תפסיק לצחוק!" זה רק גרם לו לצחוק חזק יותר ולמרות כול המאמצים הטובים שלי לא הצלחתי לעצור את החיוך שהזדחל על פני.
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
