שברנו את הנשיקה והבטתי בו בבלבול שראיתי שעל פניו פרוש חיוך מרוצה וזחוח, "על מה אתה מחייך בדיוק?" הוא רק משך אותי קרוב יותר אליו החיוך לא נעלם מפניו "אמרתי לך שאני אשיג אותך בסוף".
צמצמתי את עיניי בכעס נלחמת עם החיוך שאיים להופיע על הפנים שלי ולהסגיר לו בדיוק איך אני מרגישה. "יש לך מזל שאתה פצוע עכשיו אתה יודע את זה נכון?" הוא צחק, זורק את הראש שלו אחורנית ופורץ בצחוק משחרר שבמהרה הוחלף בעיוות כאב ואני גערתי בעצמי על הטיפשות שלי.
"אתה בסדר?" מלמלתי והוא שלח לעברי חיוך קטן ורפוי שניסה להסתיר את הכאב שלו אך לא הצליח כול כך. "אני בסדר" הקול שלו היה שקט ומנחם אבל יכולתי לזהות טוב מאוד את הכאב שמסתתר מאחורי המילים הללו, זה היה הכאב שאני הייתי מסתירה מג'ון.
לפתע הבנתי איך זה היה עבור ג'ון כשהייתי חוזרת הביתה חבולה וכואבת, לעזאזל אני שונאת לראות את א'ייתן כואב כול כך. "קייט אני בסדר, באמת" הנהנתי נאנחת מודה בתבוסה שלי ואז מחשבה חלפה לה בראשי.
"איך בדיוק ידעת שאני מתאגרפת הערב?" רק שני אנשים בלבד ידעו שאני מתאגרפת הלילה וא'ייתן לא היה אחד מהם. "א'ייתן?" התשובה שקיבלתי הייתה דממה מוחלטת והחשד שלי רק גבר. "ג'ון סיפר לך?" שוב פעם דממה ואני משכתי את עצמי ממנו. "אתה וג'ון עשיתם יד אחת נגדי?!" אחת מזוויות הפה שלו עלתה מעלה לחצי חיוך אבל הוא לא אמר לי כלום. לעומת זאת השעשוע שהופיע בעיניו היה כול מה שהייתי זקוקה לו.
"אני לא מאמינה שהסתת את אחי נגדי" מלמלתי בהלם, מנסה להבין מתי זה קרה. א'ייתן גיחך ומשך אותי חזרה אליו "הוא היה מודאג, אל תכעסי עליו. הוא בכלל חשב שאני אעצור אותך וזהו הוא לא ידע שאני מתכנן להתאגרף במקומך" כיווצתי את הגבות שלי בבלבול.
"למה באמת התאגרפת במקומי?" הוא הרים גבה אחת בפליאה "שנינו יודעים שלא הייתי מצליח לגרום לך לשנות את הדעה שלך קייט, אני פשוט נתתי תרופה למכה" נאנחתי משחקת במחשבה לחבוט בו ובסוף מחליטה נגד זה, הוא חבול מספיק גם ככה.
נשארנו בדממה והקרבה בני לבין א'ייתן גרמה לי לחוש בחוסר נוחות, הלב שלי פעם מהר מידי, הבטן שלי התהפכה והנשימות שלי נהיו שטחיות.
"כ-כדאי שאלך, ג'ון לבד בבית ו..." "אסתי איתו" הוא ענה לי במהירות כאילו הוא התכונן לזה. הטיתי את ראשי הצידה בשאלה אילמת והוא פשוט חייך "לא רציתי שהוא יהיה לבד בבית וידאג אז בקשתי מאסתי שתישאר איתו".
אה "תודה" "תישארי איתי הלילה" קפאתי, כול הגוף שלי נדרך וקיללתי את עצמי בראשי, בבקשה שהוא לא שם לב לזה, בבקשה, בבקשה, בבקשה.
אבל שהרמתי את הראש מעלה ופגשתי במבט שלו ידעתי, הוא שם לב. השעשוע נעלם מפניו והוחלף באי-וודאות ועצב "עשיתי משהו לא בסדר?" לא! רציתי לצעוק לא! אבל איך אני יכולה להסביר לו שהפעם האחרונה שרציתי להיות בקרבת גבר, הפעם האחרונה שרציתי מגע של גבר היה מעל לארבע שנים?
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
