סוף השבוע חלף לאט, קיללתי את הרגע בו הנחתי לג'ון ללכת לישון אצל מייקל ובכך הנחתי להסחת הדעת היחידה שלי ללכת איתו. היומיים האלו עברו באיטיות מייסרת ולא יכולתי להפסיק לחשוב על א'ייתן, אני בקושי מכירה את הגבר הזה והנה אני מתאבלת על כך שהשגתי את מה שרציתי במשך השבועיים וחצי האחרונים, להרחיק אותו. נערתי את ראשי מסלקת את המחשבות המציקות האלו ומביטה בשעון 23:45 ג'ון כבר ישן, מתרגש לקראת מחר בעוד אני מוטרדת מכול דקה שעוברת.
מחר יום ראשון, מחר אני אראה אותו בפעם האחרונה לחלוטין ומחר הוא גם היום בו אני אלחם בפרינס, המשחה של הרופא של א'ייתן עזרה לי וכמעט החלמתי לחלוטין אבל עדיין התנועות שלי לא מהירות כמו שהיו בעבר וידעתי שה ישפיע על תוצאות הקרב. לקחתי נשימה עמוקה דוחפת את תחושת החרדה אל חלק אחורי ונידח בראשי ועצמתי עיניים חייבת להשיג אפילו שעת שינה אחת בשביל שאוכל להילחם כמו שצריך.
קרן השמש חדרה דרך החלון שלי ונאנחתי, גוררת את עצמי מהמיטה ומתלבשת במהירות. יצאתי למטבח רק בכדי למצוא את ג'ון ער ומכין ארוחת בוקר "לא טיפה מוקדם?" שאלתי בבלבול מביטה במהירות בשעון על ידי "עכשיו 5:48" הוא נאנח ושפשף את עיניו בעייפות "האוטובוס יוצא ברבע ל7 וכול התלמידים צריכים להיות שם ב6:30" גיחכתי "טוב אז בוקר טוב יפיוף" נשקתי לראשו והתיישבתי בשולחן מביטה במה שהוא הכין.
"חביתה? לא פניקייק?" הוא ניער את ראשו "א'ייתן אמר שעדיף לאכול חלבונים בבוקר" הכרחתי את עצמי לחייך מנסה להסתיר את הדרך בה גופי נרתע ששמעתי את שמו. "אם א'ייתן אומר אז א'ייתן אומר" הקנטתי אותו והא נעץ בי מבט זועם "אני פשוט הולך להתעלם ממך" צחקתי נשענתי קדימה ומבלגנת את שיערו "נהיית חכם אה ילדון?" הוא שתק ואני פרצתי בצחוק חזק יותר.
ירדנו למטה אני סוחבת את התיק הגדול שלו וג'ון התלונן שוב ושוב אומר שהוא יכול לסחוב את זה בעצמו "כבר 6:20 ילדון אולי כדאי שנצא כבר?" שאלתי מביטה בו בחשש ורואה את האכזבה על פניו, לעזאזל איתך רובינסון!. "קדימה" משכתי אותו לחיבוק ולפני שלקחנו שני צעדים קדימה נשמע צפירה מאחורינו "היי סליחה שאיחרתי משהו קרה בחברה שלי" הוא חייך יוצא מהמכונית ולוקח ממני את התיק הכבד "קדימה תכנסו שלא תאחר" ג'ון חייך ומיהר למכונית שאני אחריו מנסה בכול מאודי לא להביט בעיניים החומות האלו, אותן עיניים שרדפו אותי ביומיים האחרונים.
הגענו לבית הספר של ג'ון בזמן הודות לנהיגה המטורפת של א'ייתן "זה היה מדהים!" ג'ון צעק, א'ייתן שלח לעברו חיוך ואני הבטתי בשני הגברים בהלם "אתם פשוט משוגעים" מלמלתי מודה למזלי הטוב שלא הקאתי לו בתוך המכונית "אוי תפסיקי להיות תינוקת" נעצתי בג'ון מבט כועס לא יכולה לעצור את החיוך העדין שעשה את דרכו על פני "הו תשתוק ילדון" הוא גיחך ובמשך ה10 הדקות הבאות ניהלנו שיחה ובכול הזמן הזה נמנעתי מלהביט ישירות בו.
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
