In Both Hands

פרק 27

ישבתי בפינה נועצת מבט בחלל, אני לא יודעת מה אני מרגישה. עצב, כאב, זעם, אשמה, הכול התערבב לתוך דבר אחד גדול: כלום.

הרגשתי חלולה, העיניים שלי התמקדו על משהו שלא נמצא שם והלב שלי פעם בקצב אחיד בעוד אנשים לבושי שחור חלפו ועשו את דרכם בבית הקברות.

"קייט" הרגשתי אותו מתיישב לצידי ולא טרחתי להפנות אליו את המבט שלי, לא היה לי כוח למלחמות טיפשיות הערב, פשוט רציתי להיות לבד ולחשוב לחשוב על כול מה שקרה ב48 השעות האחרונות.

*******************************************

ג'ון!!!!!!!!!" העולם נעצר לרגע ואז הכול התרחש בהילוך איטי, כול כך איטי שזה כאב לי פיזית. חריקת הבלמים של המכונית על הכביש הרטוב היה רעש שירדוף אותי לנצח. המראה של הגוף של אחי עף אחורה מעוצמת החבטה יהיה מה שיגרום לי לסיוטים בלילה.

ואז כמו הרגע הזה שאתה יוצא מהמים וכול העולם חוזר אלייך, צרחות הכאב של אחי הגיעו אליי ואני התנערתי מהשוק, דוחפת את עצמי קדימה, מעיפה אנשים מהדרך וכמעט מחליקה על הכביש הרטוב בעצמי.

"ג'ון!" נפלתי על הברכיים לידו והידיים שלי רעדו. דם יש דם בכול מקום "שמישהו יזמין אמבולנס!" צרחתי מפחדת לגעת בו אפילו, מפחדת להכאיב לו יותר מאשר שכואב לו עכשיו. כול החיים שלי עשיתי הכול בשביל להגן על אחי הקטן ועכשיו הוא שוכב על הכביש גוסס.

השיער הבלונדיני שאני כול כך אוהבת לבלגן נצמד לפניו היפות כשדם מכתים אותם, העיניים הכחולות שתמיד מלאות באושר מלאות עכשיו בכאב.

"ג'ון בבקשה תחזיק מעמד בבקשה!" מלמלתי שוב ושוב מלטפת את פניו בעדינות מנגבת את דמעות הכאב שזלגו על פניו "ק-קייט" "שששששש אל תדבר בסדר יפיוף תוכל להגיד לי הכול שתהיה בסדר" הוא ניסה להכריח חיוך על פניו אבל יכולתי לראות את הכאב משתלט עליו ואני נאבקתי בידיי הרועדות.

יד חזקה אחזה בי ומשכה אותי אחורה, נאבקתי בה אבל אז הפנים של הפרמדיק נכנסו לשדה הראייה שלי והמילים שלו חדרו דרך הפאניקה. "מיס אני צריך לטפל בו" ברגליים רועודות לקחתי צעד אחורה והבטתי בזמן שהם ניסו לחבר את אחי חזרה אבל ראיתי.