ההכרה חזרה אליי אט, אט וכול נים בגופי כאב, העפעפיים שלי כבדות כול כך והראש שלי הרגיש כאילו עוד שנייה הוא עומד להתפוצץ. הקרב חזר והתנגן שוב בראשי, אני ניצחתי או לפחות אני חושבת שכן הדקות האחרונות מעורפלות לי. לקחתי נשימה עמוקה נרתעת טיפה מהכאב החד בצד גופי ומכריחה את עצמי לפקוח עיניים, בפעם הראשונה לא הצלחתי ואז לאט, לאט עיניי נפקחו ונפגשתי עם תקרה לבנה פשוטה "א-א" לא הצלחתי לסיים את המשפט. הגרון שלי היה כול כך יבש שזה כאב אפילו לנסות להוציא צליל אחד מבין שפתיי.
"את ערה?" הקול הזה, הוא מוכר לי, סובבתי את ראשי הצידה במאמצים קשים ונפגשתי בזוג עיניים חומות קרות, א'ייתן עצבני. ניסיתי להתיישר והוא מיהר לצידי עוזר לי להתיישב "הנה" הוא קירב כוס מים פושרים לפי ופתחתי את השפתיים לוגמת בשקיקה את המים, מרגיעה את הגרון הכואב שלי. "איפה אני?" הוא לקח צעד אחורה מתיישב בשולי המיטה הזוגית הענקית "בחדר שלי" הבטתי בו מבולבלת, בחדר שלו? "למה?" לא פספסתי איך הידיים שלו נקמצו לאגרופים או איך שרירי הלסת שלו נדרכו "למה? אולי בגלל שנלחמת בגבר כפליים מהגודל שלך, אולי כי הרביצו לך עד אובדן הכרה? האמת אולי זה פשוט בשביל לוודא שאת תישארי בחיים!" "אתה מגזים" "מגזים? קייט יש לך 3 צלעות שבורות, חתך מעל המצח שהזדקק ל8 תפרים, מכות יבשות בכול הגוף שלך, פנס בעין, שפה פתוחה, חשש לזעזוע מוח והרשימה עוד ארוכה!" שתקתי מביטה בו מבלי לומר מילה.
נכון הקרב הפעם היה קשה יותר ממה שאני רגילה אליו אבל כול זה לא חדש לי, זה החיים שלי מאז שאני בת 18 וזה לא ישתנה עד שאני אשיג את הסכום שחסר לי "טוב אני חיה ואני אשלם לך חזרה על הטיפול הרפואי" הוא קפא מביט בי בהלם "את אמיתית?" "בפעם האחרונה שבדקתי כן" מלמלתי זורקת מעלי את השמיכה ומביטה בעצמי בבלבול. על גופי היה חולצה שחורה מכופתרת גדולה ובוקסר "החלפת לי בגדים?" שאלתי כלא מאמינה מנסה להסתיר את המבוכה בקולי. "לאן את חושבת שאת הולכת?" הוא התעלם לחלוטין מהשאלה שלי והחלטתי להחזיר לו באותו מטבע מתעלמת לחלוטין מהשאלה שלו ונעמדת על רגלי נושפת אוויר במהירות שכאב חד תקף אותי.
הרגשתי את הידיים שלו עליי עוד לפני שהספקתי לקחת צעד נוסף קדימה "מה לעזאזל את חושבת שאת עושה?" "הולכת לדירה שלי" "המקום היחידי שאת הולכת אליו בזמן הקרוב יהיה השירותים ואז חזרה למיטה" סובבתי מעט את ראשי נועצת בו מבט זועם "למה? כי אתה החלטת?!" "לעזאזל קייט את בקושי מסוגלת ללכת שלא נדבר על העובדה שאחיך צריך לחזור עוד ארבע ימים את באמת רוצה שהוא יראה אותך ככה?!" "זה לא ישנה אם אני אהיה פה או שם" הוא ניער את ראשו חום פוגש בירוק "פה אני אדאג שתנוחי, שנינו יודעים שברגע שתישארי לבד את לא תבלה דקה אחת במיטה" פתחתי את פי לענות ואז שתקתי מביטה בו בתבוסה יודעת שהוא צודק.
"עכשיו שהנושא הזה סגור תחזרי למיטה" "אני צריכה להשתמש בשירותים" מלמלתי והוא הנהן עוזר לי לצלוע לדלת הנוספת בחדרו ואני נעצרתי מולה "אתה לא נכנס איתי לשם" "למה לא?" "כי אני צריכה להשתין ואת זה אני יכולה לעשות לבד" הוא הרים גבה "אני ממש פה" הזעפתי פנים מתעלמת ממנו וסוגרת את הדלת. התפניתי שוטפת ידיים ומחליטה לראות מה הנזק אז הרמתי את החולצה בעדינות מביטה בגופי מכוסה המכות ונאנחתי "זה בהחלט ישאיר סימן" "למה עשית את זה?" קפאתי ששמעתי את קולו והנחתי לחולצה שלי ליפול במהירות מסתירה שוב את גופי "לא שמעת אי פעם על לדפוק בדלת?!" "היה שקט מידי" "וחשבת מה? שברחתי" אמרתי מביטה בו בזעם שנעלם ברגע שפגשתי בזוג עיניים חומות מודאגות "חשבתי שנפלת או איבדת הכרה" הו "אני בסדר".
הדאגה נעלמה מעיניו ושוב פעם הוחלפה בזעם "את רחוקה מלהיות בסדר קייט תאמיני לי" שתקתי אין לו מושג כמה הוא צודק. הוא עזר לי חזרה למיטה ממלמל משהו על להכין לי לאכול והשאיר אותי לבדי לבהות דרך קיר הזכוכית בחדרו. אחרי חמש דקות הוא חזר עם מגש והניח אותו מולי "מרק?" "הרופא אמר שתתעוררי כדאי להתחיל עם דברים קלים כמו מרק ולחם" "תודה" מלמלתי לא מסוגלת לפגוש במבטו.
אכלתי בשקט והוא צפה בי, לא אומר מילה ומחזיר את המגש למטבח אחרי שסיימתי לאכול. "את לא ענית לי" הבטתי בו שואלת אותו בלי מילים למה הוא מתכוון "למה עשית את זה? יש לך משאלת מוות? את מזוכיסטית? משעמם לך?" "סליחה?" שאלתי מקווה שלא שמעתי נכון "את שמעת אותי קייט מה לעזאזל עבר לך בראש?! בכלל חשבת על אחיך הקטן?! מה היה קורה לו אם היית נפצעת קשה?! לעזאזל את אנוכית!" הבטתי בו בהלם. אז זה מה שהוא חושב עליי? שלא אכפת לי מאחי הקטן? "לך לעזאזל" "מה?" "שמעת אותי! אמרתי לך ללכת לעזאזל חתיכת שחצן עשיר ומפונק!!!! אתה לא יודע כלום על החיים שלי! אתה לא יודע כלום עליי אז בגלל שדיברנו כמה פעמים אתה חושב שהצלחת לפענח אותי?! אתה חושב שאתה יודע עליי הכול?! חתיכת אידיוט!!!!!!" צעקתי מתנשפת ומביטה בזוג עיניים חומות מופתעות.
כבר לא יכולתי להילחם בדמעות שזלגו על פניי "אתה לא יודע כלום על החיים שלי, אתה לא יודע כלום על הקשר שלי עם אחי הקטן ואתה בטח שלא יודע פאקינג כלום עליי!" "אז תגידי לי! תגידי לי כדאי שאדע!" "למה? מה לעזאזל אתה מחפש? מקרה צדקה?! זה הכול?!" הוא היה מולי בשניות "את לא מקרה צדקה! את שגעת אותי קייט ואני בקושי מכיר אותך! לעזאזל אני באתי אלייך באותו יום בשביל לנסות לשכנע אותך לתת לי הזדמנות ואז ראיתי אותך יוצאת מהבית וכמו מטרידן עקבתי אחריך. חשבתי שאת הולכת לפגוש גבר והקנאה שתקפה אותי" הוא נאבק עם המילים מחפש אחר מילה מתאימה ובסוף התייאש "לעזאזל את יודעת מה זה היה לראות אותך על הזירה ככה?! חוטפת מכה שוב ושוב והבני זונות האלו לא הניחו לי להתערב! ואת יודעת מה באמת מחרפן אותי? שאת לא עשית כלום בשביל לגרום לי לרצות אותך כול כך אז לעזאזל תגידי לי מה קורה כדאי שאוכל לעזור לך!" הבטתי בו בהלם לא יודעת מה אני יכולה לומר לו. הוא חשף את כול הקלפים שלו, כול אחד ואחד מהם על השולחן ועכשיו הוא מבקש שאעשה את אותו הדבר "קדימה קייט דברי איתי" הוא מלמל מביט בי, מעודד בלי מילים ולקחתי נשימה עמוקה פותחת את פי ו...
ומה היא תגיד? חחחח איך אני אוהבת לעשות את זה :") שיהיה לכן שבת שלום בנות שבוע הבא נגלה אם תגיד הכול או שתעיף אותם לכול הרוחות
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
