In Both Hands

פרק 25

"את אישה יוצאת דופן קייט תומסון, אני רואה דרך המסכה שלך" עברו שמונה שעות מאז שהוא אמר לי את המילים הללו אבל הן עדיין מהדהדות לי בראש. קראו לי בהרבה שמות במהלך החיים שלי אבל יוצאת דופן מעולם לא היה אחד מהם.

בפעם המאה הלילה המבט שלי נדד אל החדר בקצה המסדרון ונאנחתי, אני אצטרך לראות מה אני עושה עם אמה. באותו רגע בתחנת המשטרה הדבר היחידי שרציתי לעשות היה לספק לה מקום בטוח, החורבה שהיא קוראת לה בית לא נראתה לי אפילו אופציה אבל אני לא יכולה להשאיר אותה פה. אני לא יכולה להניח לה להיקשר אליי.

אלוהים!!! למה הכנסתי את עצמי? גנחתי בתסכול ושנייה לאחר מכן נשמע דפיקה בדלת שלי. כול הגוף שלי נדרך ולשנייה הפסקתי לנשום בפעם האחרונה שמישהו דפק על דלת הדירה שלי ב23:00 בלילה סיימתי את הביקור במיון אבל אז הזכרתי לעצמי שהחוב שלי שולם, א'ייתן שילם את כולו.

לקחתי נשימה עמוקה עושה את דרכי אל הדלת ומציצה מהעינית "מה ל..." פתחתי את הדלת סוגרת אותה אחריי במהירות. "לורנס מה אתה עושה פה ב23:00 בלילה?!" הוא גיחך "היי אל תהרגי את השליח" הרמתי גבה בפליאה "שליח של מה?" החיוך שלו רק גדל והוא הושיט לי שקית גדולה ו-ורודה. הבטתי בו כאילו הוא גידל ראש שני וכשהמבט שלי נפל שוב על השקית הורודה והנפוחה לקחתי צעד אחורה כאילו מדובר בפצצה מתקתקת.

"מה זה? ולפני שתענה לי תדע שיש לי חתיכת חבטה ימנית" הוא גיחך אוחז ביד שלי ומניח את השקית המעט כבדה בה. "אני לא יודע מה זה, איימו על חיי אם רק אחשוב על להסתכל בפנים, אולי זה איזה לבנים סקסיים אה?" הוא הזיז את הגבות שלו ברמיזה ואני נאבקתי בדחף להחטיף לגבר הזה שאני לא מכירה.

כנראה שהמבט על הפנים שלי רמז על המאבק הפנימי שלי והוא לקח צעד אחורה "כדאי שאלך עכשיו נכון?" הנהנתי "אם הייתי אתה זה מה שהייתי עושה" הוא צחק ועזב משאיר אותי בכניסה לדירה שלי עם שקית גדולה וורודה שנראתה כול כך מוזר ביד שלי.

נערתי את ראשי בחוסר אמון נכנסת חזרה לדירה הקטנה שלי, זה בהחלט היה יום הזוי. התיישבתי על הספה או כמו שהיא ידועה ברגעים אלו כמיטה שלי ופתחתי בשקט את השקית מביטה בהלם בשמלה האדומה שנגלתה לעיניי.

הוצאתי אותה לחלוטין מהשקית פורשת אותה לפני, השמלה הייתה שמלת מיני אדומה בעלת מחשוף לב, הכתפיות שלה עשויות תחרה אדומה וממה שיכולתי לראות היא חשפה את הגב שלי לראווה. מה לעזאזל?

נאנחתי מכניסה חזרה את השמלה לשקית, כשהבחנתי בחתיכת נייר על הרצפה והרמתי אותה מביטה בכתב היד האלגנטי אבל המבולגן בבלבול. "קייט את יכולה להגיע לעבודה עם שורט וגופייה ולא תהיה שום בעיה אבל ראיתי עד כמה לא בנוח הרגשת היום ורציתי לוודא שתתחילי את היום הראשון שלך בעבודה עם הרגשה טובה. בבקשה קבלי את השמלה אני בטוח שהיא תראה יפיפייה עלייך. נ.ב מחכה לראות אם היא באמת תדגיש את העיניים שלך כמו שאני מקווה. שלך א'ייתן."