המשכתי לבהות במסך המחשב חושבת מה לעזאזל אני מתכוונת לעשות?! כן נלחמתי בהרבה קרבות בעבר אבל מעולם לא במישהו בעל אותם נתונים שיש לפרינס הזה, נאנחתי לא יעזור לי עכשיו להכניס את עצמי לסרטים אז קמתי מהכיסא מקללת תחת השפה כשהברך שלי באה במגע עם שולחן המחשב.
"לעזאזל!" שפשפתי את הברך הכואבת שלי והתכופפתי מרימה את המחברות שנפלו לרצפה, חתיכת נייר בודדה שנפלה לרצפה תפסה את תשומת לבי, אישור יציאה לטיול שנתי. על האישור הייתה החתימה שלי, ג'ון לא מסר את זה למורה שלו?. "קייט הכול בסדר?" הקול שלו הפתיע אותי והבטתי בו כועסת "תגיד לי אתה" הוא הביט בי מבולבל "מה זאת אומרת?" הרמתי את חתיכת הנייר והוא מצמץ את העיניים שלו מנסה לקרוא את הכותרת בחשכת הלילה. כשהוא סוף סוף הבין מה אני מחזירה בידים עיניו התמלאו בהבנה "למה לא מסרת את האישור למורה שלך?" "כי אני לא הולך לטיול".
"מה?!" הקול שלי היה לא יותר מלחישה אבל בדממת הלילה הוא נשמע כצעקה וג'ון נאנח "אני אנצל את השבוע הזה בשביל לעבוד וזה סוף הדיון" הבטתי בו בהלם "סוף הדיון? אתה שוכח מי האחראי בנינו ג'ון? אתה שוכח בן כמה אתה ג'ון?!" פתחתי את פי להמשיך בנאום שלי שקולו השבור קטע אותי, "את שכחת בת כמה את!!!" הוא צעק ואני הבטתי בו בהלם "את שוכחת בת כמה את קייט! לכול הרוחות את בת 23! את שוכחת מה הגבולות שלך! את עובדת קשה מידי נלחמת בגברים שהם כפליים מהגודל שלך וכול זה בשבילי ואת לא מרשה לי לעזאזל לעבוד שבוע אחד מסכן במקום ללכת לטיול?!" הבטתי בעיניו הכואבות והלב שלי נשבר "אל תקלל" מלמלתי וחיוך עצוב עשה את דרכו על פניו.
נאנחתי מתיישבת על הספה וטופחת על המקום לידי מחכה שישב בדיוק מה שהוא עשה דקה אחרי זה "אתה טועה ג'ון. אני לא שוכחת בת כמה אני, ואני מודעת לגבולות שלי." "קייט..." "אבל" קטעתי אותו "אתה צודק בדבר אחד אני כן עושה את זה בשבילך כי לראות אותך מחייך, מתנהג כמו נער זה עושה לי טוב. זה כול מה שאני צריכה בשביל להיות שמחה אז בבקשה אם אתה רוצה לעזור תעשה את זה בכך שתלך לטיול המסכן הזה אוקיי?" מלמלתי מלטפת את ידו בעדינות "קייט.." "בבקשה ג'ון" הוא הביט בעיניי ונאנח "אני עובד בקיץ" צחקקתי מתעלמת מהעובדה שהוא פשוט קבע את זה ומהנהנת "בסדר נדבר בקיץ" "קייט" "ג'ון" חיקיתי אותו והוא צחק "לך לישון יש לך יום ארוך מחר" הוא הנהן "את באמת אחות טובה קייט, מעצבנת אבל טובה" הבטתי בו מופתעת ומניחה לדמעה אחת לזלוג לי על הלחי אחרי שהוא נעלם אל תוך חדרו. "הגיע הזמן לישון קייט מחכה לך שבוע קשה" מלמלתי לעצמי יודעת שבשום אופן אסור לי להפסיד בקרב שבוע הבא!
קרן האור שחדרה דרך החלון סמנה לי שהגיע הזמן לקום מהספה ולהעיר את הבנים "ג'ון מייקל קומו!" אמרתי מביטה בערמת הגפיים המבולגנת על הרצפה וחיוך עדין עשה את דרכו על פני "ג'ון ומייקל אם לא תקומו עכשיו אני אבשל ארוחת בוקר ואכריח אתכם לאכול אותה!" תוך 10 שניות שני הנערים המבולגנים והמבועתים עשו תחרות מי יגיע ראשון לשירותים ואני צחקתי, אם את לא יכולה לנצח אותם תאיימי עליהם.
"איך זה שאתה זה שקיבל את יכולות הבישול במשפחה?" שאלתי בעודי נוגסת בביס נוסף של הפנקייקים שג'ון הכין והוא צחק "זה לא קשה קייט" "דבר בשם עצמך" מלמלתי תחת השפה ושני הנערים צחקו. "בסדר בסדר אכלתם וצחקתם על חשבוני, עכשיו הגיע הזמן שתלכו לבית ספר אז קישטה!" צעקתי ושניהם צחקו אוספים את התיק מהרצפה ועוזבים אותי עם הבלגן. ניגשתי לשולחן המחשב מרימה את הפתק הקטן שהיה דבוק למסך "לקחתי את האישור, אל תשכחי בקיץ אני עובד!!! נ.ב אל תנסי לבשל שאני לא בבית לא רוצה לחזור ולמצוא אותך עם קלקול קיבה ג'ון" צחקתי לעצמי ילד חכמולוג אבל הנחתי את הפתק חזרה על מסך המחשב מרימה את הטלפון שלי ומחייגת לג'ונסון.
"קייט בדיוק הנערה שאני מחפש" "תפסיק לזבל בשכל ג'ונסון עשיתי מחקר על הפרינס שלך" שקט נפל על הקו השני ונאנחתי, ידעתי שהוא קיווה שלא אערוך חיפוש עליו "את מבטלת את הקרב?" "10,000 דולר ג'ונסון או שאני לא נלחמת" "בסדר גמור" הרמתי גבה בחשדנות הוא ויתר מהר מידי "כמה אתה מרוויח מהקרב הזה ג'ונסון?" הוא צחק "זה דבר שאני שומר לעצמי קייטי, הרי שנינו יודעים שאף מנהל אחר לא יסכים לארגן לך קרבות" נשכתי את השפה שלי עוצרת מבעד כמה קללות יצרתיתיות לברוח מבין שפתיי, "נתראה שבוע הבא" אמרתי שנייה לפני שניתקתי לו בפנים.
נכנסתי למקלחת שוטפת את גופי במהירות ומחליפה לבגדי האימון שלי, טייץ שחור וגופייה אפורה, נעלתי נעלי ספורט ואספתי את שיערי לקוקו מבולגן יוצאת לכיוון הפארק. הפעלתי את המוסיקה משתמשת באוזניות ומתחילה לרוץ, סיבוב אחר סיבוב לא עוצרת גם שהכאבים בצד התחילו להחמיר, אם אני רוצה לשרוד כנגד המפלצת הזאת אני צריכה לנצל את היתרונות שלי, המהירות והגודל שלי.
עצמתי את עיניי מתמקדת בנשימה שלי ומשיכה לרוץ, הפארק ריק בשעות האלו ולא חששתי שאתקל במישהו עד שזה קרה. הגוף שלי עף אחורנית והכנתי את עצמי לפגישה עם הרצפה הקשה אבל במקום זה הרגשתי שני זרועות חזקות נכרכות סביב מותני ופקחתי עיניים מבולבלות שהתמלאו בזעם ברגע שפגשתי בזר המסתורי "אתה?!"
היי בנות זה הפרק השני שלנו לשבוע זאת אומרת שתאלצו לחכות לשבוע הבא בשביל לגלות אם קייט תמלא את האיום שלה ותגרום לבראיין לצלוע במשך חודשים ^_^
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
