~בננות רק דבר אחד: אני עוד אפתיע אותכן תזכרו את מילותיי~
הסתכלתי על שני האחים שמולי ופשוט רציתי לדפוק את הראש בקיר, אלוהים עכשיו יש שניים מהם! "אחותו?" מלמלתי מביטה בברונטית שמולי והיא הנהנה החיוך המרוצה חוזר לפניה. "כן" הרמתי גבה בחשד "וכול הקטע על הבלונדיניות השופעות היה?..." היא צחקה צחוק משוחרר ואני נקרעתי בין החשק לגחך ובין הרצון לדפוק את הראש בקיר, לבסוף התפשרתי להמשיך לעמוד שם בדממה.
"איזה קטע עם בלונדיניות שופעות?" הבטתי בו מופתעת אז הוא לא שמע את כול השיחה שלנו. "שום דבר, ועד כמה שהשיחה הזאת מרתקת אני אשמח להתחיל לעבוד" מלמלתי מנסה לא לפגוש את המבט שלו.
"אז את תדרכי אותי?" שאלתי מביטה באסתי והיא פשוט נערה את ראשה בשלילה "לא" "אז?" "אני אדריך אותך" הקול שלו היה מלא בשעשוע, הוא יודע בדיוק מה התגובה שלי תהיה לזה. לקחתי נשימה עמוקה וסוף סוף פגשתי במבטו, מבחוץ הייתי אדישה אבל מבפנים? מבפנים דפקתי את הראש בקיר שוב ושוב והתקווה הקטנה שהייתה לי שהוא יניח לי להעביר את החודשים האלו בשקט ישבה בפינה וצחקה עליי.
"בסדר גמור בוס איפה מתחילים?" החיוך השטני שהופיע על פניו גרם לצמרמורת לעבור בגופי "מפה" הוא לקח צעד אחורה מפנה לי את הדרך למסדרון ואני לקחתי נשימה עמוקה עוקפת אותו אבל לא מפספסת את לחישת ההצלחה של אסתי או את הצחוק שבא מיד אחרי זה.
נכנסתי דרך דלתות העץ הגדולות וא'ייתן נכנס שנייה אחרי. פעם קודמת שהייתי פה לא הנחתי לעצמי להסתכל על המשרד רק רציתי לחזור לדירה הקטנה שלי, למקום שאני מכירה ומרגישה בו בנוח אבל עכשיו הנחתי למבט שלי לנדוד על כול תמונה שהייתה על הקיר.
תמונה שלו עם זוג מבוגר שמחייך אליו בהערצה, שלו ושל לורנס מתקופת הקולג' וכמובן שתמונה שלו עם אחותו הקטנה. גנחתי בתוכי אם רק הייתי טורחת להסתכל מסביב אתמול הייתי חוסכת לעצמי מיני התקף לב היום בבוקר.
נערתי את ראשי והמשכתי לבחון את המשרד הגדול והמסודר ולא יכולתי שלא להבחין עד כמה אנחנו שונים, המשרד שלו גדול יותר מהסלון שלי, התמונות שקישטו את הקירות האפורים סיפרו על חיים מאושרים ועם משפחה ואילו בדירה שלי תמצאו תמונה אחת שלי ושל ג'ון.
רעש הכיסא נמשך אחורה הוציא אותי מהמחשבות שלי והחזרתי את תשומת ליבי אל הגבר הנאה שישב על כיסא העור הגדול. הג'קט האפור שלו מכופתר נותן לי רק הצצה קטנה אל החולצה השחורה שעל גופו, הרעמה החומה שלו מבולגנת והעיניים החומות הללו נצצו בשובבות ואני הכרחתי את הלב המשתולל שלי להרגיע.
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
