In Both Hands

פרק 4

נאנחתי מורידה את הסינר ומחפשת אחר התיק שלי שקול חלש עצר בעדי "תודה" הסתובבתי וראיתי את הילדה ממקודם "את צריכה ללמוד להגן על עצמך אם את מעניינת להמשיך לעבוד פה" המבט הפגוע בעיניה גרם לי להתחרט לשנייה שהייתי קשוחה כלפיה אבל זה חלף במהירות. היום הייתי פה פעם הבאה לא, "את צודקת" היא התיישבה על כיסא בפינה והביטה ברצפה. פשוט תניחי לזה קייט, פשוט תניח לזה אוי לעזאזל "בת כמה את אה...?" "אמה, ואני בת 17 גברתי" הבטתי בה בהלם "כריס יודע שאת בת 17?" היא ניערה את ראשה "ימלאו לי 18 חודש הבא, בבקשה אל תגידי לו" הרמתי גבה "אם רצית לשמור את זה בסוד למה סיפרת לי? מה מונע ממני פשוט ללכת ולספר לו? את יכולה להכניס אותו לצרות גדולות!" היא נאנחה והביטה ברצפה מבוישת.

"אני יודעת גברת.." "קייט" קטעתי אותה לא מסוגלת לשמוע אותה קוראת לי גברתי שוב, אני רק בת 23 "קייט פשוט אני ממש צריכה את העבודה הזאת וחשבתי שמגיע לך שאהיה כנה אחרי שעזרת לי" היא הביטה בי עם דמעות בעיניים ונאנחתי. נו לעזאזל! "בסדר אני לא אגיד כלום אבל עד שתלמדי לשמור על עצמך את נשארת בבר, פשט תגידי לסם שאני אמרתי את זה ולא יהיה שום בעיה את מבינה?" היא הנהנה וחייכה אלי חיוך קלוש "תודה" הנהנתי מרגישה את כאב הראש שמתחיל להיווצר כבר מעכשיו. מצפה לצעקות של כריס ברגע שיגלה והו כמה אני בטוחה שהוא יגלה, הוא עושה בדיקות רקע על כול אחד מהעובדים שלו וכנראה הבדיקה שלה עדיין לא נעשתה.

"איך את הולכת הביתה?" שאלתי מצפה שתאמר במונית או באוטובוס כדי שאוכל לעזוב את המועדון וללכת הביתה אבל התשובה שלה גרמה לי לעצור במקום. "ברגל" אוי באמת? "קדימה קחי את הדברים שלך אני אלווה אותך הביתה" היא הביטה בי מופתעת ואז חייכה לוקחת במהירות את דבריה ונעמדת ליד הדלת, אי אפשר לומר שהיא לא צייתנית, חשבתי במירמור. הלכנו ברחבות החשוכים בשקט "א-איך ידעת לעשות את זה?" הבטתי בה בזווית העין "את מה?" "לעקם את היד שלו ככה" "שנים של אימונים" "באמת? כמו הגנה עצמית?" גיחכתי "לא, כמו קרבות" היא נעצרה במקומה והסתובבתי אליה "קרבות?" "כן, קרבות אגרוף עכשיו קדימה אל תעצרי גם אני צריכה לחזור הביתה" היה הנהנה במהירות וחזרה לצעוד לצידי "כמה שנים זה הרבה?" נאנחתי "את חטטנית את יודעת?" "מצטערת!" היא מיהרה להתנצל וחיוך עדין עשה את דרכו על שפתי "ארבע שנים" "בת כמה את?" נאנחתי "23 עכשיו מספיק עם השאלות" היא הנהנה והמשכנו לצעוד בשקט עד שהיא נעצרה מול בניין שנראה נטוש "פה את גרה?" "כן" "זה לא נטוש?" "לא, הוא פשוט מוזנח" בחנתי אותה במבטי זה לא נראה שמזניחים אותה אבל מראה יכול להטעות מי כמוני יודעת. "את בטוחה שאת רוצה להישאר פה? אני יכולה לקחת אותך לבית של חברה..." היא חייכה אליי ולשנייה ראיתי את החיוך של ג'ון "אני בסדר באמת, תודה רבה קייט לילה טוב" "לילה טוב" מלמלתי חזרה מופתעת לשנייה ומסתובבת לביתי רק כאשר ראיתי שהיא נכנסה בבטחה לביתה.

נכנסתי לדירה שלי בשקט בודקת על ג'ון שוב ונשכבת במיטה. אחרי חצי שעה המשכתי לבהות בתקרה לא מבינה למה אני לא מצליחה לישון ולמה לעזאזל העיניים החומות האלו לא מפסיקות לרדוף את המחשבות שלי.

קמתי למחרת לצלצול השעון המעצבן ונאנחתי גוררת את עצמי מהמיטה נרתעת מכאב שעשיתי תנועה לא נכונה והפעלתי לחץ על אחת מהחבורות הכחולות שכיסו את גופי. התלבשתי במהירות וקמתי למטבח רק בכדי למצוא את ג'ון מבשל "מה אתה עושה?" הרמתי גבה מביטה בו בפקפוק "מכין ארוחת בוקר אולי תסתכלי תלמדי טיפה" צחקתי ששמעתי את השחצנות בקולו "הו תירגע כולה חביתה" "מדברת האישה שמסוגלת לשרוף מים" נעצתי בו מבט ואז פרצתי בצחוק, רק עם אחי אני יכולה להניח לעצמי להשתחרר ופשוט לצחוק.

אכלנו שלפתע הקול שלו הקפיץ אותי "חזרת מאוחר אתמול קרה משהו?" הבטתי בו מופתעת "ואיך אתה יודע שחזרתי מאוחר?" "ניחשתי ועכשיו אני בטוח" גיחכתי מנערת את ראשי "אתה יותר מידי חכם" "כן, כן קרה משהו?" הוא לא הצליח הסתיר את הדאגה בקולו והלב שלי החסיר פעימה "לא ג'ון פשוט ליוויתי את אחת הבנות מהמועדון הביתה" הוא הביט בי חשדן ואני הרמתי גבה "אתה מנסה לרמוז שאני משקרת?" המבט החשדן נעלם כלוא היה ופחד תפס את מקומו "לא!" הוא חיבק את הטלפון שלו אליו ואני צחקתי "לומד אה?" פעם שעברה שהוא קרא לי שקרנית הוא נפרד מהטלפון שלו לחודש וחצי "קדימה תניח את הכלים בכיור אני אקח אותך לבית ספר" הוא נאנח אבל לא אמר כלום.

הדרך הייתה שקטה והוא סיפר לי מידי פעם איך בבית ספר "להתראות קייט" "אל תסתבך בצרות!!" קראתי אחריו, הוא צחק מנופף לי לשלום וצועד מבעד השערים נאנחתי צועדת חזרה לבית הספר שהטלפון שלי רטט מסמן שיש לי הודעה "היי קייט זה כריס יש מצב תעברי במועדון היום אני אתן לך את הצ'ק שלך?" נאנחתי נזכרת בבחור ששפכתי עליו את השתייה, הוא נראה מכובד אולי כריס מכיר אותו? "סבבה אני גם צריכה לשאול אותך משהו, עוד חצי שעה זה בסדר?" "בטח נפגש בעוד חצי שעה". הכנסתי את הטלפון חזרה לכיס, משנה את כיוון ההליכה שלי וצועדת אל עבר המועדון.

דפקתי על דלת המשרד שלו וכריס צעק לי להיכנס "קייט היי" הנהנתי אליו "תשבי אני כבר מביא לך את הצ'ק שלך" נאנחתי מתיישבת בכיסא וכריס קם צועד לשידה שמאחורי "בהודעה שלך אמרת שאת רוצה לשאול אותי משהו?" "כן, אתמול בערב היה פה בחור, גבוה שיער חום כהה עיניים חומות דבש חולצה שחורה יקרה יש מצב אתה מכיר אותו?" "למה?" שמעתי את הסקרנות בקולו של כריס ונאנחתי "פשוט אני מחפשת אותו ב..." "אז את לא צריכה להמשיך לחפש מצאת אותו" קפאתי מזהה את הקול הזה.

היי בנות אני ממש אשמח לתגובות ולדעות שלכן על הספר.... לבינתיים אני מחבבת אותו +- ולפני שאמשיך אני רוצה לדעת אם יש טעם.

אשמח לדעות לטוב ולרע תמיד יש מה לשפר!!!!! אוהבת אותכן ותודה על ההצבעות :)