פרק 7

10.2K 806 70
                                    

נאנחתי מביטה במראה ומנסה לאסוף את שיערי השחור והפרוע פעם נוספת לפני שוויתרתי ואספתי אותו לקוקו פרוע מרימה את התיק שלי ונכנסת לחדר של ג'ון. הוא שכב על המיטה מדבר בהתרגשות עם מייקל על הטיול ועל כול מה שהם יעשו שם וחיוך עדין עשה את דרכו על שפתיי, דפקתי על הדלת והוא הרים את מבטו אליי ממלמל משהו למייקל לפני שפנה אליי. "יש לי משמרת כפולה הערב במועדון אל תחכה לי" הוא הנהן אבל לא פספסתי את האשמה בעיניו.

נאנחתי לוקחת צעד לחדר שלו וגונבת ממנו את הטלפון "הלו מייקל" "ה-הי קייט" גיחכתי מייקל היה החבר הכי טוב של ג'ון מאז שהיו בכיתה א'. הוא ילדון חמוד בעל שיער בלונדיני ועיניים שחורות שכוסו על ידי זוג משקפיים שהחמיאו לו "תקשיב אני לא אהיה בבית היום אבל אולי אתה רוצה לבוא לישון אצלנו, מחר אני אכין לכם פנקייק בבוקר" אמרתי בחיוך ומבט האימה על פניו של ג'ון גרם לי כמעט לפרוץ בצחוק "בסדר, בסדר ג'ון יכין פנקייק" מייקל צחק מהקו השני "בטח אני אדבר עם ההורים שלי ואהיה שם בעוד 10 דקות" "נהדר, אז נתראה מחר בבוקר ובלי להיכנס לצרות. זה לשניכם!" אמרתי מדגישה את המשמעות של המילים שלי ושניהם ענו לי ביחד "כן קייט" הפעם צחקתי מוסרת לג'ון את הטלפון ומנשקת לראשו "נתראה מחר יפיוף" קרצתי לו ויצאתי מהדירה הקטנה.

נכנסתי למועדון לא טורחת לתת לכריס מבט חטוף ומיהרתי להניח את הדברים שלי בארונית כורכת את הסינר סביבי וכמעט יוצאת מחדר ההלבשה שקול בכי עצר בעדי "אמה?" הבטתי בה מבולבלת ושהיא הרימה מבט עיניה היו אדומות ונפוחות מבכי "מה קרה?" היא רצה אליי וכרכה את הזרועות שלה סביבי, עמדתי שם קפואה לא יודעת מה לעשות. "החבר שלי ואני נפרדנו, הוא אמר שאני עסוקה מידי בזמן האחרון ו-והוא כבר לא יכול עם זה" נשכתי את השפה שלי וטפחתי לה על הגב בצורה מביכה "תראי אם הוא לא מבין שבחיים יש סדריי עדיפויות אז עדיף לך בלעדיו" "אבל אהבתי אותו!" נרתעתי מעוצמת קולה ונאנחתי "אז אני בטוחה שגם הוא אוהב אותך והוא יבין את הטעות שלו בקרוב" היא הרימה את מבטה אליי "באמת?" היא לחשה והסתכלה עליי עם כול כך הרבה תקווה שלא יכולתי להביא את עצמי לומר לה משהו אחר חוץ מ"כן" היא חייכה וניגבה את הדמעות שלה "אוקיי עכשיו בואי נתחיל לעבוד" היא הנהנה ויצאנו למועדון מתחילות לשרת גברים שיכורים.

נאנחתי שהבטתי בשעה 1:35 אמה עזבה את המועדון לפני שעה וחצי, הכרחתי את סקאיי, אחד מהברמנים הקבועים פה ללוות אותה הביתה ועכשיו נשארתי אני ועוד מלצרית אחת וההזמנות גרמו לנו לרוץ מקצה אחד של המועדון לקצה השני בלי הפסקה. חצי שעה לסגירת המועדון ועדיין לא ראיתי שום סימן לעיניים חומות מסקרנות והרגשות שלי היו מחולקים. שמחתי על זה שהוא הקשיב לאזהרה שלי ושהוא ישמור מרחק, משהו בו פשוט אמר לי שהוא צרות, צרות שאני לא צריכה עכשיו.

אבל מצד שני הוא סקרן אותי, משהו בו משך אותי וזה בלבל אותי עד עצם היותי. "קייט תעשי לי טובה תניח את הארגז הזה במשרד של כריס, יש לו אירוע מחר והוא ביקש שאני אשים כמה בקבוקי יין בצד כדי שהוא ייקח הביתה" נאנחתי רק שמחה לקבל הזדמנות להתרחק מהבלגן ששר במועדון. הרמתי את הארגז הריק למחצה וצעדתי למשרד של כריס פותחת את הדלת בקושי רב ומניחה את הארגז על השולחן.

"מה הקשר שלך לקייל לורנס?" קפצתי מסתובבת במהרה רק בכדי לפגוש זוג עיניים חמות רציניות, איך לעזאזל לא ראיתי אותו?! ואז המשפט שלו שקע והאסימון נפל. "סליחה?!" "אל תכחישי שיש לך קשר אליו, היית אצלו אתמול" הבטתי בו בהלם ואז תמונה של המכונית השחורה והיקרה שראיתי אתמול קפצה לתעודה שלי "שלחת אנשים לעקוב אחרי?!" נעצתי בו מבט זועם פאק מי האיש הזה?!

"לא, עכשיו תעני לי על השאלה שלי" צחקתי צחוק מריר "כן ואני מלכת אנגלייה! מי אתה חושב שאתה?! איך אתה מעז לשלוח אנשים לעקוב אחריי!!" הוא לקח צעד כלפיי וזה לקח לי כול טיפת כוח עצמי לא לקחת צעד אחורה. מה יש בגבר הזה שמפחיד אותי כול כך? "לא שלחתי גברים לעקוב אחרייך, אני עקבתי אחרייך" עיניי נפקחו בהלם. גופו היה כול כך קרוב לשלי שלשנייה איבדתי את כוח הלחימה שלי וההלם דיבר מגרוני "למה?" "את מסקרנת אותי תומסון עכשיו תעני לשאלה שלי!"

הציווי בקולו הרגיז אותי "אני לא יודעת מי אתה חושב שאתה לעזאזל אבל אתה לא תפקד עליי ואם עוד פעם אחת אני אתפוס אותך עוקב אחריי אני אוודא שלא תוכל ללכת ישר בחודשים הקרובים אני מובנת לך?!" לקחתי צעד קדימה אבל הוא חסם לי את הדרך ונאנחתי מביטה מעלה לפוגש במבטו.

"אני אף פעם לא משקר" הבטתי בו מבולבלת מה? "אני לא אתרחק ממך, לא עד שאגלה מה הסוד הקטן הזה שאת מסתירה מכולם." הוא התכופף כך שלחש לי באוזן "את לא עובדת עליי קייט אני רואה דרכך" הפסקתי לנשום לשנייה והבטתי בו יוצא מהמשרד.

היי בנות אני חושבת שזה יהיה הכול לשבוע הזה :) אעלה פרק ביום ראשון או במוצאי שבת אז שיהיה לכן סוף שבוע נעים ארוך ובעיקר חופשי מלימודים חחחחחח

In Both HandsWhere stories live. Discover now