In Both Hands

פרק 11

הוא שלח אליי חיוך נוסף ולקח צעד אחורה, קד קדימה מזויפת "ליידז' פירסט" גלגלתי את עיניי "בוא נסיים עם זה כבר" מלמלתי בעצבים ועקפתי אותו, לא מפספסת את הגיחוך שברח מבין השפתיים שלו. המשכתי לצעוד עד שיד חזקה אחזה במותנים שלי ומשכה אותי הצידה מעט, הבטתי מטה נועצת מבט ביד שלו ואז בו "תוריד את היד!" הוא גיחך מושך את ידיו אחורה ומעמיד אותם מולו, כאדם המבקש סליחה "את עמדת לפספס אותה" הרמתי גבה "את מי?" "את הבייבי שלי" הוא סימן בראשו הצידה והסטתי את ראשי לכיוונו מביטה בהתפלאות במכונית שחורה ,בעלת שתי דלתות, חלונות כהים וקו לבן אחד מקדמת המכונית, פאק היא בטח עולה פי 10 מהדירה שלי "בבקשה" הוא פתח עבורי את הדלת ונאנחתי נכנסת פנימה.

המכונית הייתה יותר מפוארת מפנים, מושבים עשויים עור שהתאימו לגופי כמו כפפה, מחזיק כוסות, מערכת משוכללת, "משהו לא בסדר?" הבטתי בו מזווית העין שלי "אני חייבת לשאול, למה לעזאזל הוצאת כול כך הרבה כסף על מכונית?!" הוא גיחך "קניתי אותה מהמשכורת הראשונה שלי" עיניי נפקחו בהלם, פאק מה בדיוק הוא עושה בחיים שזה הסכום של המשכורת שלו?! פתחתי את פי לשאול אותו עוד שאלה אבל הוא קטע אותי "אין עוד שאלות עד שרופא בודק אותך" סגרתי את פי ונעצתי בו מבט מלוכלך. הוא גיחך "תחזקי חזק" "מה?" מלמלתי מבולבלת ואז הבנתי, הוא התניע את המכונית והיא זינקה לכביש במהירות מתמזגת בתנועה ומצאתי את עצמי אוחזת במושב שלי בחוזקה "תאט אתה תהרוג אותנו" כמעט לא יכולתי לשמוע אותו דרך הרעש של הדם שזרם לאוזניים שלי אבל "אל תדאגי אין לי שום כוונה לפגוע בך קייט פשוט תהני מהנסיעה" נערתי את ראשי ממלמלת משוגע אבל לא יכולתי לעצור את החיוך המשועשע שעשה את דרכו על פני.

הוא עצר את המכונית שלו מול בית, יותר נכון אחוזה בעלת קירות זכוכית ומדרגות עץ "גם מהמשכורת הראשונה שלך?" מלמלתי בציניות והוא צחק "לא מתנה מההורים" חייכתי חיוך מריר, בטח כיף שיש הורים שמפנקים אותך. "את בסדר?" הוא שאל אותי ומיהרתי להנהן מסלקת את המחשבות האלו מראשי, שמה מסכה חדשה על פניי ומזכירה לעצמי שאני פה רק בשביל למצוא דרכים לסלק אותו מחיי.

הוא פתח את הדלת וסימן לי להיכנס ראשונה, ברגע שלקחתי כמה צעדים פנימה נעצרתי בוהה בחלל הענקי, המפואר אבל באופן מוזר קר. "מי עיצב את זה?" הוא גיחך "אמרנו בלי שאלות עד שהרופא מגיע" גלגלתי עיניים "קרצייה" הוא צחק סימן לי להתיישב בסלון "הרופא צריך להגיע עוד כמה דקות, את רוצה לשתות משהו?" הרמתי גבה מטה את ראשי הצידה בשאלה "איך הוא יגיע לכאן כול כך מהר?" "התקשרתי אליו עוד שהיינו בפארק, שהבטתי בך רצה" "מה?!" "לא התכוונתי לתת לך להמשיך להסתובב פצועה ככה" "חתיכת גבר יהיר! היית כול כך בטוח שאגיד כן?" הוא ניער את ראשו לשלילה "לא, פשוט הייתי כול כך בטוח שלא אניח לך לעזוב אותי פצועה" שתקתי מביטה בעיניים חומות רציניות "למה?" קיללתי את העובדה שהקול שלי יצא כול כך חלש ומבולבל, הוא שלח אליי חיוך שבור ומקסים "בלי שאלות" נשכתי את השפה התחתונה שלי והעיניים החומות האלה עקבו אחר הפעולה הפשוטה הזאת ואז חזרו להביט בי. תחושה מוזרה עברה בגופי, מה לעזאזל הגבר הזה עושה לי?