הוא הביט בי עם החיוך המשועשע הזה על פניו והו כמה רציתי למחוק לו את החיוך הזה מהפנים! "אני מבין שאת כועסת" הוא מלמל לא מעלים את החיוך הזה אפילו לשנייה. לקחתי נשימה עמוקה נועצת בו מבט זועם "כועסת? תגיד מה אתה מנסה לעשות?!" הוא הביט בי באמת ובתמים מבולבל ואני הרגשתי איך הזעם שלי לאט לאט נעלם.
"בסדר נניח שאני מאמינה לך ואתה לא רוצה לפגוע באחי, ונניח שאתה באמת רוצה להכיר אותי מה לעזאזל אתה עושה משלם לי על הדברים?! אתה לא תצליח לקנות אותי בכסף אם זה מה שאתה מנסה לעשות!" המבט המשועשע בעיניו נעלם כלא היה ולפני שידעתי מה קורה הוא אחז בידי ומשך אותי אליו מצמיד אותנו ומעלים כול מרחק שקיים בנינו כך שנאלצתי להטות את ראשי אחורה בשביל לפגוש במבטו.
"אני לא מנסה לקנות אותך קייט, אם הייתי חושב שאפשר לקנות אותך בכסף מזמן לא הייתי פה. מה שעשיתי בחנות היה בשביל אחיך וזה נקרא לעזור" שתקתי והוא נאנח "את יודעת מה המשמעות של המילה לעזור? טוב יש דבר כזה שנקרא לקבל עזרה כדאי שתנסי את זה מידי פעם" נאנחתי נושכת את השפה התחתונה שלי, אני מתנהגת בחוסר נימוס "תודה," מלמלתי, חיוך עדין הופיע על השפתיים שלו ואני מיהרתי להוסיף "אבל אני אשלם לך חזרה" החיוך שלו נמחק מפניו והוא נעץ בי מבט כועס.
"את לא אמיתית, קייט אני לא לוקח ממך את הכסף שלך!" משכתי את ידי חזרה יוצרת בנינו מרחק, הריח הממכר שלו מקשה עליי לחשוב בהיגיון "למה לא?! יש משהו רע בכסף שלי?!" "לא פאק!" הוא אגרף את ידיו לאגרופים קמוצים והביט בי "הסכום הזה הוא כלום עבורי בסדר? זה כאילו קניתי עכשיו מסטיק וקולה אבל עבורך ועבור אחיך? הסכום הזה ענק." "אני לא צריכה נדבות" הוא נאנח מעביר את ידו בשערו בעצבנות " אני לא עושה את זה בתור נדבה קייט, המבט השמח שהיה על הפנים של ג'ון שהוא ראה את כול הדברים האלו זה למה עשיתי את זה" "אבל למה?! אתה לא מכיר את אחי או אותי למען האמת!" "אבל אני כן מכיר!" קפאתי מביטה בו בהלה "את תעשי הכול בשביל אחיך, את תתני הכול בשבילו, ולמרות המראה החזק והאמיץ שאת מקרינה לעולם את לא כול כך חזקה ואת גם לא קשוחה כמו שהיית רוצה שכולם יחשבו את תקומי ותעזרי לכול אחד ואז תתרצי את זה בתור כלום. את תמיד בודקת את הגבולות שלך שוברת אותם ויוצרת חדשים שגם אותם את שוברת אחר כך, את לא רגילה לזה שדואגים לך ואני" הוא לקח עוד צעד עד ששוב מצאתי את עצמי במרחק סנטימטרים ספורים ממנו "אני רוצה לשנות את זה".
התקשיתי לבלוע רוק "למה? אנחנו מכירים שבועיים ואני בקושי יודעת עלייך משהו" הוא הושיט יד וליטף לי את הפנים בעדינות "את יודעת יותר ממה שרוב האנשים יודעים" נערתי את ראשי יוצרת בנינו מרחק. לא! אני לא יכולה להכניס אותו לחיים שלי אין לי מקום עבורו. "לא" מלמלתי והוא הביט בי בבלבול "אין לי מקום לאף אחד נוסף בחיים שלי, האדם היחידי שאני רוצה וצריכה בחיים שלי זה אחי הקטן ואין לי עוד מקום, אני מתנצלת" מלמלתי מביטה ברצפה לא מסוגלת להביט לו בעיניים, לא יודעת אם מה שאני אומרת זה באמת מה שאני רוצה ואני לא יכולה לתת לו את החלון הקטן הזה כי משהו אומר לי שהוא לא יניח לי אם הוא יאמין שיש סיכוי אפילו הקטן ביותר.
"תסתכלי לי בעיניים ותגידי את זה" עצמתי עיניים לוקחת נשימה עמוקה, כול החיים שלי למדתי איך להשים מסכה, איך להסתיר את הכול אז שמתי את המסכה שלי והבטתי בעיניים חומות "אין לי מקום בחיים שלי עבורך, אני לא רוצה שיהיה לי מקום בחיים עבורך" כאב השתקף בעיניים החומות האלו והוא הנהן "בסדר גמור אני לא ארדוף אחרייך יותר, אני אבוא ביום ראשון בבוקר לאחל לג'ון טיול נעים ולא תראי אותי יותר" הנהנתי ואז הוא עזב משאיר אותי לבד בדירה הקטנה שלי ושתי דמעות בודדות זלגו לי על הלחיים, למה אני בוכה? ולמה לעזאזל הידיעה שהוא לא יהיה שם שוב שאני אבוא למועדון כואבת?
בנות אז כתבתי פרק לפני כיפור ואני רוצה לאחל למי שצמא צום קל מועיל ומהיר :)
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
