In Both Hands

פרק 23

אני שונאת את הגבר הזה, זה הדבר היחידי שעבר לי בראש בזמן שנעצתי מבט חסר אונים במראה. אף פעם לא ממש השקעתי במראה החיצוני שלי לפני זה אבל עכשיו? עכשיו אני מוצאת את עצמי מבלה חצי שעה מול המראה מנסה ליישר את החולצה הכחולה שלי ובוהה מבט מעוצבן בג'יינס המשופשף שלי "אני חייבת לקנות לעצמי בגדים" מלמלתי נאנחת ומניחה לשיער השחור שלי ליפול בגלים על גבי.

לקחתי את המפתחות של הבית משאירה לג'ון פתק שיצאתי לעשות סידורים ואחזור יותר מאוחר. מיהרתי לצאת מהבניין הקטן שלנו ועשיתי את דרכי אל הכתובת שהייתה רשומה על כרטיס הביקור מעבירה אינספור תרחישים בראשי לגבי מה שעומד לקרות.

עצרתי מול הבניין המפואר שמולי ונעצתי מבט מלא תדהמה, הבניין בעל ה25 קומות היה החלום הרטוב של כול אדריכל. הוא היה בנוי כולו מפלדה וזכוכית, השמש השתקפה חזרה מחלונות הזכוכית מסנוורת מעט את האנשים החולפים, ומעל הדלתות הקדמיות שהיו עשויות גם הן מזכוכית כתוב באותיות פלדה שחורות: רובינסון ואני בתוכי חשבתי לעצמי עד כמה הגבר הזה באמת חשוב?.

לקחתי נשימה עמוקה מכריחה את רגליי לנוע אל עבר הבניין הגדול והמאיים וברגע שכף רגלי דרכה בלובי הבנתי עד כמה אני לא שייכת באמת. הלובי היה מפואר, רצפת פרקט יפיפייה לרגלי, עציצים מפוארים שתוחזקו היטיב בכול פינה בחדר, אנשים עסוקים שנעים ממקום למקום מנסים להגיע לקומה שלהם בזמן וכול אחד מהם לבוש בצורה קפדנית מרגל עד ראש ולפתע הרגשתי מאוד טיפשית במכנס הג'יינס המשופשף שלי והחולצה הכחולה הקצרה.

במבט זריז נוסף הבחנתי בשולחן הקבלה הגדול בקצה החדר ועשיתי את דרכי אליו. האישה שישבה מאחורי השולחן הייתה בלונדינית צעירה ומטופחת, לגופה שמלת מיני שחורה שבלטה מאוד על רקע הקיר הלבן שמאחוריה.

היא הרימה מבט מהמחשב שמולה ואני לקחתי נשימה עמוקה מנסה להסתיר את העובדה שאני נמצאת רחוק כול כך מהטריטוריה שלי שאני באמת ובתמים חוששת. "קוראים לי קייט ג׳ונסון אני פה בשביל לפגוש את א'ייתן רובינסון" גבה בלונדינית אחת מטופחת עלתה מעלה בפליאה והמבט שלה עבר על גופי בפקפוק. "שנייה" היא הרימה את הטלפון שלה ומלמלה כמה דברים שלא הצלחתי לשמוע. "מר רובינסון מצפה לך, קומה 25 יחכו לך כבר שם בשביל ללוות אותך למשרדו" הנהנתי עושה את דרכי למעלית ולוחצת על הכפתור.

אחרי נסיעה של בדיוק 2 דקות ו24 שניות המעלית נעצרה בקומה ה25 ואני יצאתי מבין זוג דלתות הפלדה. ברגע שכף רגלי דרכה בקומה גבר בשנות ה30 לחיו, בעל שיער שטני קצר עמד מולי עם חיוך עדין על פניו "קייט?" הנהנתי באיטיות מביטה בו בחשד והחיוך שלו רק גדל "את בדיוק כמו שהוא תיאר אותך".

כששמעתי את זה הגבה שלי עלתה מעלה בהפתעה וכשעקבתי אחריו לא יכולתי לעצור בעדי "כמו שהוא תיאר?" שאלתי כבר יודעת מי זה הוא אבל מסוקרנת לדעת איך בדיוק הוא תיאר אותי. הגבר שלפני גיחך ושלח לעברי מבט של שותף לסוד ונאנחתי מבינה שהוא לא יגלה לי כלום.