~כעבור חצי שנה:~
נאנחתי, מסדרת את השיער שלי בפעם הלא יודעת כמה בחצי שעה האחרונה. "קייט?" הרמתי מבט מספר המתמטיקה שנח לו בחוסר מעש על הדלפק של המסעדה הקטנה וחייכתי אל המנהל החביב שלי. "כן מר קלארק?" הוא שלח לעברי חיוך מתנצל "אני יודע שזו ההפסקה שלך אבל יש לנו טיפה לחץ אם תוכלי...." ניערתי את ראשי שולחת לעברו חיוך קטן.
"הכול בסדר, איזה שולחן?" "4, את מצילה חיים" גלגלתי את עיניי, טומי קלארק היה דרמה קוויון אבל זה בסדר, היחס החם שלו כלפי... טוב כלפי כול אחד בעיקרון פיצה על זה. אחזתי בסינר השחור והמלוכלך שלי כורכת אותו סביב המותניים ועושה את דרכי לשולחן.
אחזתי בזוג תפריטים מעט בלויים ושמתי על פני חיוך מלאכותי, מכינה את עצמי נפשית להתמודד עם זוג עצבני וחסר סבלנות.
"סליחה על העיכוב, אני קייט ואני אהיה המלצרית שלכם להיום איך אוכל לעזור?" הרמתי מבט מהרצפה וקפאתי במקום. אם לא הייתי נטועה במקומי הייתי בטוחה שהייתי מועדת על שתי הרגליים שלי מההלם.
מולי ישב במלוא התפארת שלו אותו גבר שרודף את המחשבות שלי בחצי השנה אחרונה. אלוהים, נמנעתי מלפגוש אותו במשך כול הזמן הזה ולראות אותו עכשיו הרגיש כאילו מישהו חבט לי בבטן והשאיר אותי חסרת אוויר.
הרעמה החומה שלו מבולגנת יותר ממה שאני זוכרת, הלחיים שלו מעט סמוקות מהרוח הקרה שהכתה בפניו הנאות, הלסת המסותת שלו מכוסה בשכבה עדינה של זיפים מעניקה לו מראה גברי יותר, המשקפיים השחורות שלו נחות על קצה אפו, החולצה הלבנה שלבש נצמדה לגופו מדגישה כול קימור וכול שריר של גופו החסון, שלושת הכפתורים הראשונים פתוחים ומניחים לעיניי החמדניות לעבור על מעט העור החשוף.
הגומה המקסימה שלו שאני כול כך אוהבת מופיעה על פניו הנאות אבל מה שבאמת השאיר אותי חסרת נשימה הייתה הידיעה שהחיוך שלו לא מכוון אליי, הוא היה מכוון לאישה היפיפה שישבה מולו כרגע ואחזה בידו.
שיערה הבלונדיני ארוך ושופע נופל בקרשים על גבה הקטן, השמלה השחורה נצמדה לגופה מדגישה את הקימורים הרבים והשופעים שלה, שרשרת הפנינים היקרים על צווארה מדגישים את העובדה שהיא שייכת למעמד העליון והאופן בו היא החזיקה את עצמה כשצחקה מאחת הבדיחות של א'ייתן הבהיר לי טוב מאוד שהיא לא ברמה שלי.
היא ברמה של א'ייתן.
והיא הייתה הראשונה מבניהם שהבחינה בי "הו התפריט, מצטערת שלא הבחנו בך" היא שלחה לעברי חיוך חם ומתנצל ואני התמרמרתי בתוכי, יופי יש לה גם נימוסים.
הכרחתי את עצמי לחייך את אותו חיוך מלאכותי שאני כבר מומחית בו "זה בסדר" ברגע שהמילים הללו יצאו מבין השפתיים שלי הראש של א'ייתן פנה לכיווני במהירות והלם הופיע בעיניים החומות והיפייפות שלו.
YOU ARE READING
In Both Hands
רומנטיקה״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
