נעצתי מבט זועם בזוג עיניים חומות והדבר היחידי שהדהד בראשי היה, כמה נחמד זה להיות בין הזרועות שלו. ניערתי את הראש שלי מסלקת את המחשבות הללו ומחזירה את תשומת ליבי לגבר המתסכל מולי ״אתה זוכר את הפעם האחרונה שנפגשנו?״ אמרתי לא מסיטה את מבטי ממנו ויכולתי לראות את הבלבול בעיניו ״כן״ ״זוכר מה אמרתי?״ חשד החל להחליף את הבלבול והוא הנהן ״יופי אז אל תגיד שלא הזהרתי אותך״ העיניים שלו התרחבו בהלם ואני כופפתי את רגלי מכוונת אל עבר המפשעה שלו אבל לרוע מזלי הוא עצר את רגלי ומשך אותי אליו, מסובב אותי כך שגופי צמוד לשלו והגב שלי מופנה אליו.
״את בחורה ממש אלימה״ ניסיתי להזיז את הרגליים שלי, את הידיים אבל האחיזה שלו עליי הייתה חזקה מידי ולא הפסקתי את רצף הקללות שברחו לי משפתיים.
הוא גיחך ״יש לך גם פה מאוד מלוכלך״ הסטתי את ראשי אחורה נועצת בו מבט זועם ״יש לך פרצוף יפה״ אמרתי בחיוך והוא הביט בי מופתע ״חבל שאני אהרוס אותו״ הוא המשיך להביט בי בדממה לשנייה ואז פרץ בצחוק. הוא שיחרר אותי אחרי שהוא נרגע והביט בי ״אם אני זוכר נכון אמרת שתבעטי בי רק אם תתפסי אותי עוקב אחרייך״ הרמתי גבה מקפלת את הזרועות שלי על המותניים ולא מפספסת איך המבט שלו השתהה על גופי ״אז מה ילד שמנת שכמוך עושה פה? מחפש ציפורים?״ הציניות נטפה מקולי והוא גיחך.
״אני פה מאותה סיבה כמוך, אני רץ״ הרמתי גבה ובפעם הראשונה הנחתי למבטי לנדוד על גופו. הוא לבש גופייה לבנה שנצמדה עליו מהזיעה וחשפה זוג זרועות שריריות, מכנסי טרניג שחורים ארוכים ולרגליו נעלי ספורט לבנות. הנחתי למבטי לחזור לפניו ולא הצלחתי למנוע מהסומק להופיע על פני שנתפסתי בוחנת אותו.
״בסדר, ההבטחה שלי עדיין עומדת ופעם הבאה לא תקבל אזהרה מראש״ אמרתי מרימה את האוזניות שלי ומחזירה אותם לאוזנים, בלי מבט נוסף בו המשכתי לרוץ מסרבת לחשוב על כמה ההרגשה להיות בין הזרועות שלו הייתה נעימה ועד כמה הריח שלו היה משכר. רצתי ורצתי ואחרי 10 דקות עצרתי ליד מזרקה מתכופפת ולוגמת בשקיקה מהמים, לעזאזל הפציעות עדיין מקשות עלי לזוז! הרמתי מבט וכמעט נפלתי אחורה שנפגשתי בנער השמנת נועץ בי מבט ממוקד כול כך, כאילו הוא מנסה לפתור חידה.
״מה לעזאזל אתה עו...״ הוא קטע אותי לוקח צעד קדימה ״את פצועה״ הוא לא שאל אלא קבע עובדה ואני קפאתי מביטה בו מופתעת ״מ-מה?״ לעזאזל למה גימגמתי? ״שרצת הפרצוף שלך התעוות מכאב מידי פעם ונראה שאת נמנעת מלהישען על צד ימין, את פצועה״ שוב פעם הופתעתי איך לעזאזל הוא שם לב לזה?! ״אני איש מחשבים קייט זה התפקיד שלי להשים לב לפרטים הקטנים״ הרמתי גבה, זה הפעם הראשונה שהוא נידב סוג של מידע על עצמו ולמרות שקול בראשי צעק ואמר לי לא לשאול לא יכולתי לעצור בעדי ״למה אתה שם לב אליי?״ הוא לקח צעד קדימה ונעמד סנטימטר ממני, ״תני לי לקחת אותך לרופא ואני אענה על כול שאלה שאת רוצה״ נשכתי את השפה של והבטתי בו, הוא מסקרן אותי וראשי מלא בשאלות שאני משתוקקת לקבל עליהם תשובה, אולי אחרי שהמיסתורין יעלם טיפה אני אדע איך להעיף אותו ממני. ובנוסף העובדה שרופא יבדוק אותי אולי תוכל לעזור לי להחלים מהר יותר לקראת הקרב.
לקחתי נשימה עמוקה והבטתי בו ״בסדר״ זווית פיו התרוממה לחיוך עקום ומקסים שלמרות כול נסיונותי למנוע זאת גרם ללבי להחסיר פעימה. לעזאזל אני בקושי מכירה את הגבר הזה ויש לו כזאת השפעה עליי... אולי זה לא כזה רעיון טוב.
טוב בנות יודעת שהפרק קצר אבל פשוט הייתי חייבת לסיים פה 😉
עכשיו מה אתן אומרות זה רעיון טוב או רע?
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
