אחרי שנרגעתי, מחאתי את הדמעות ועשיתי את דרכי חזרה למטה. הופתעתי כשראיתי את א'ייתן מחכה לי בתחתית המדרגות כשהג'יקט השחור שלי בידו "נלך?" הקול שלו היה רך והמבט שלו עבר על פני אינספור פעמים עוקב אחרי שביליי הדמעות שבוודאי עדיין הופיעו על הפנים שלי.
בלי מילים לקחתי ממנו את הג'קט עושה את דרכי אל מחוץ לאחוזה כשהראש שלי מורם וגבי זקוף, אף אחד לא יגרום לי להשפיל את ראשי בבושה, במיוחד לא זקן טרח שחושב שכול העולם מגיע לו בגלל שיש לו חשבון בנק גדול.
"תודה רבה על ארוחת הערב גברת רובינסון" האישה המבוגרת הביטה בי עם סימפטיה ואשמה "בכיף מתוקה אני מקווה שתבואי לבקר אותי שוב" הכרחתי חיוך על הפנים שלי והנהנתי יודעת טוב מאוד שהסיכויים לכך קלושים אם לא שואפים לאפס. נפרדתי מאסתי בחיבוק ועשיתי את דרכי אל המכונית ממתינה לא'ייתן.
אחרי כמה דקות הוא פתח עבורי את דלת המכונית ואני נכנסתי במהרה, חוגרת את עצמי עם חגורת הבטיחות ומביטה דרך החלון שלי מסרבת להביט בו בעוד הוא מתיישב במושב הנהג ומתניע את המכונית.
נסענו בדממה מוחלטת ולא יכולתי שלא לחשוב עד כמה אבסורדי הסיטואציה הזאת, רק לפני כמה שעות בדרך לפה צחקנו, פלרטטנו נהנו מהעובדה שאנחנו פשוט ביחד, אבל עכשיו אני מקללת כול שנייה ארורה בה אני נעולה איתו באותה מכונית.
"אני מתפטרת, יש לך שבוע למצוא מזכירה חדשה" הקול שלי הדהד במכונית השקטה ויצא חזק יותר ממה שהתכוונתי אבל התשובה שלו נשמעה רועמת אפילו יותר באוזניי. "בסדר" הלב שלי הפסיק לפעום ובל כורכי הראש שלי פנה לכיוונו במהירות מביטה בו בהפתעה.
אורות הפנסים של המכוניות לפנינו האירו את הפנים הנאות שלו, הפרופיל שלו קשה ודרוך ולשנייה הלכתי לאיבוד בפלא שנקרא א'ייתן רובינסון.
אחרי כמה שניות בהן המבט שלי היה מקובע לפניו הנאות הוא הגניב לעברי מבט וחיוך עדין הופיע על הפנים שלו כשהוא ראה את ההפתעה מהולה באימה על פני. "אני לא רוצה אותך בתור מזכירה קייט, אני רוצה אותך בתור האישה שלי. אני מוכן לקבל את ההתפטרות שלך אבל אני אמרתי לך כבר: אני לא מוותר".
פתחתי וסגרתי את הפה שלי, שוב ושוב ולבסוף החלטתי לוותר. סוגרת את פי וחוזרת להביט דרך חלון המושב שלי, מניחה לדממה להשתלט שוב פעם על החלל הקטן. כשסוף סוף הגענו לדירה שלי מיהרתי לשחרר את עצמי מחגורת הבטיחות אבל לפני שהספקתי להושיט את היד שלי אל עבר ידית הדלת יד חזקה וגדולה עצרה בעדי, מושכת אותי אחורה וגורמת לי לאבד את שיווי המשקל.
שנייה אחת הבטתי בעיניים החומות הללו שאני כול כך אוהבת ובשנייה אחרי זה הוא נישק אותי. הוא הכריח אותי לפתוח את פי, טועם ממני בתאווה וגורם לי לטעום ממנו בתאווה דומה, השפתיים שלו טורפות אותי, חוקרות, דורשות. הושטתי את הידיים שלי בכוונה להדוף אותו מעליי אבל בסוף האצבעות שלי הסתבכו בבד שעל גופו מושכות אותו קרוב יותר אליי, גורמות לו לגנוח בסיפוק.
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
