הפסקתי לרוץ נשענת על ספסל קטן ליד הבית ספר של ג'ון והחלטתי שהיום נאכל בחוץ, אולי הסביבה הרועשת תסיח את דעתי, לקחתי נשימה עמוקה וחזרתי לצעוד בשקט נעצרת מול השער של בית הספר שלו ומחכה לצלצול. חמש דקות אחרי שנשמע הצלצול ג'ון יצא החוצה עם מייקל ועוד ילדה בעלת שיער אדמוני קצר ועיניים שחורות שהביטו בו בהערצה וצחקקתי לעצמי, יפיוף אמיתי.
הוא זיהה אותי והביט בי מופתע אבל אחרי כמה שניות הוא חייך ממלמל משהו לחברים שלו וצועד אליי "היי מה את עושה פה?" משכתי בכתפיים שלי מחייכת אליו בעדינות "חשבתי שנאכל צהריים בחוץ היום" הוא הביט בי מופתע ואז גיחך "שרפת את ארוחת הצהריים אה?" נאנחתי בהקלה הוא לא שם לב, תודה לאל. גלגלתי עיניים מעניקה לקולי גוון עוקץ "הו שקט לא כולם מוכשרים במטבח כמוך יפיוף" הוא הביט בי בכעס ונפלנו לתחרות נעיצת מבטים עד ששנינו פרצנו בצחוק. "אז את מסוגלת לצחוק טוב לדעת" קפאתי מזהה את הקול הזה ויודעת למי הוא שייך עוד לפני שהסתובבתי.
ג'ון הסתכל על הגבר הגדול שעמד מאחוריי בחשד מרים גבה בשאלה ואני הסתובבתי באיטיות מביטה בחוסר אמון בזוג עיניים חומות צוחקות, ג'ון נעמד לפניי בעמדה מתגוננת ולמרות ההלם לא יכולתי לעצור את החיוך הקטן שעשה את דרכו על שפתיי. אחי הקטן נעמד מולי מגונן עליי מפני הגבר העצום הזה "אני ג'ון ואתה?" "א'ייתן, ידיד שלך אחותך, נעים לפגוש אותך ג'ון" ג'ון הביט בו בהלם "ידיד של אחותי?" "כן" "אני פשוט מופתע שלקייט יש ידידים" "זה בסדר גם אני" א'ייתן מלמל ואני הבטתי בשניהם בזעם "היי!" חבטתי לג'ון על ראשו ושניהם צחקו.
"אנחנו הולכים לאכול רוצה להצטרף אלינו?" "לא!" "כן" אני וא'ייתן ענינו ביחד וג'ון הביט בנו מוזר "אני מתכוונת שבטח יש לו דברים חשובים יותר לעשות לא?..." נעצתי בו מבט כועס אומרת בלי מילים "כדאי לך להגיד כן" אבל הוא התעלם ממני לחלוטין "האמת שלא, אין לי, אני אשמח להצטרף אליכם לארוחת צהריים" הוא אמר את סוף המשפט שהוא נועץ בי מבט ישיר ונאנחתי לעזאזל עם הגבר הזה!!!!
א'ייתן עצר מול המכונית שלו וג'ון שרק מביט בה בהתפעלות "למבורגיני?" הבטתי בו בהלם "אתה יודע איזו מכונית זו?" הוא גיחך מניח את היד שלו עליה "יש לי עוד תחביבים חוץ מלדאוג לכך שלא תרעילי אותי את יודעת" "סתום" מלמלתי והוא גיחך, נכנסנו לתוך המכונית וג'ון בחן את הכול בהערצה ואני גיחכתי אז הנה גם לו יש תחביב נורמאלי תודה לאל. במשך כול הנסיעה ג'ון שאל את א'ייתן שאלות על המכונית והוא ענה לו בלי להראות שמץ של כעס או חוסר סבלנות, הגענו למסעדה האהובה עליי ועל ג'ון והמארחת קיבלה אותנו בחיוך למרות שנראה לי שזה יותר קשור לא'ייתן מאשר לכול דבר אחר.
התיישבנו בשולחן בחוץ וא'ייתן הביט בתפריט "המבורגר וצ'ייפס" הוא אמר למלצרית שנעצה בו מבט פלרטטני, היא הנהנה במהירות ולשנייה חששתי שהראש שלה יצא מהמקום, היא עזבה אותנו וג'ון חזר לחקור את א'ייתן. "אז איך פגשת את אחותי?" "במועדון שהיא עבדה בו, היא שפכה עליי מגש מלא בשתייה חריפה" ג'ון הביט בי בהלם ואז פרץ בצחוק "פעם ראשונה שאת מאבדת שווי משקל ואני לא שם לראות את זה!" הבטתי בו בזעם "הו יפיוף בטוח שאתה רוצה ללכת בדרך הזאת? לעומתי לך יש הרבה סיפורים של חוסר שיווי משקל" הצחוק שלו גווע והוא הביט בי בהלם "את לא תעזי" "נסה אותי" הבטנו אחד בשנייה והוא נאנח "זה סחיטה" "כן" "אחלה דוגמא את משמשת אחות גדולה" חייכתי מושכת בכתפיים שלי "הי אישה עושה מה שאישה יכולה לעשות" הצחוק של א'ייתן גרם לי להסיט אליו את מבטי "מה מצחיק כול כך?" "כלום" "גבר חכם" מלמלתי וזה רק גרם לו לצחוק חזק יותר גורם לכול גופי לעקצץ.
לעזאזל אני צריכה להתרחק מכאן "בסדר ג'ון אני הולכת שנייה לשירותים אל תשאל יותר מידי שאלות" אל תיקשר הוא לא יישאר פה להרבה זמן!! . מיהרתי לקום מהשולחן וצעדתי במהירות לשירותים נאנחת בהקלה שהבחנתי שהם ריקים. שטפתי פנים נשענתי על הכיור מביטה בהשתקפות שלי במראה. "מה לא בסדר איתך קייט?" הבטתי בעיניים ירוקות מבולבלות ונאנחתי הגבר הזה גורם לי להרגיש דברים מוזרים והוא חייב לעוף!!!.
בנות אני רוצה לשאול: יש טעם להעלות פרק נוסף היום או שאני אשמור אותו למחר?
YOU ARE READING
In Both Hands
Romance״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיי...
