Rebound

Rebound- 10

-נקודת המבט של הילי-

נכנסתי למשרד הקטנטן שלי עם כוס הקפה שבידי והנחתי את כל החומר על אור על השולחן המשרדי.

״הילי.״ המזכירה של הבוס שלי דפקה על דלת המשרדון שלי והרמתי את ראשי אלה.
״היי,״ אמרתי ובחיוך והיא חייכה בנימוס. בניגוד לאחרים פה היא הייתה מקסימה אליי.
״הבוס רוצה לדבר איתך,״ היא הודיעה לי וחשקתי את שיניי במעט חשש.
״זה רע?״ שאלתי בלחישה והיא משכה בכתפיה כלא יודעת. הודיתי לה ויצאתי אל המשרד שלו.

״היי בוס,״ אמרתי בחצי חיוך והוא חייך אליי בחזרה את החיוך החם שלו.
״היי הילי, שבי,״ הוא אמר ובצעדים קטנים התקדמתי אל הכורסא הנוחה שמבעד לשולחן, ״שמעתי כמו כולם את השמועות,״ הוא אמר וקברתי את ראשי בין ידיי.
״בבקשה אל תאמין לזה, חצי מזה זה פשוט שטויות,״ אמרתי בקול לחוץ ומתחנן. לא רציתי שהוא יפטר אותי, אני בקושי חודשיים כאן.

״הילי תירגעי,״ הוא אמר בקול רגוע והרמתי את מבטי אליו.
״רק רציתי לומר שאת בטח לחוצה ורק רציתי שתדעי שזה לא משפיע על העבודה שלך כאן,״ הוא הרגיע אותי ונשפתי בהקלה, ״אלו החיים שלך-״ הוא המשיך לומר אך השיחה שלנו נקטעה כשהדלת נפתחה ומזכירה עמדה בפתח.

״בוס יש כאן מישהו שרוצה לפגוש את הילי,״ היא אמרה בקול חושש מעט.
״שיחכה חמש דקות,״ הוא אמר בעצבנות והיא נדה בראשה.
״אני לא יכולה להגיד לו לחכות,״ היא אמרה בטון לחוץ וכיווצתי את מצחי.
״הכל בסדר?״ שאלתי והיא הלכה אחורה.
״אני מפריע?״ אור עמד בפתח בחיוך ענק ואני קברתי את ראשי שוב בין ידיי.
״מזרחי,״ הבוס שלי נעמד והושיט את ידו ללחיצה, אור התקדם ולחץ אותה בחזרה, ״במה זכינו?״ הוסיף בחיוך ועיקמתי את פרצופי.

גם גברים הוא יודע להקסים?

״אני צריך את הבחורה לכמה דקות,״ הוא ביקש והרמתי את ראשי אליו. הפניתי את ראשי שלי במבט מתחנן.
״ברור, איזו שאלה,״ הוא ענה בחיוך ואור נראה מסופק. בוגד.
נעמדתי והלכתי בעקבותיו של אור, הפניתי אותו למשרד שלי וסגרתי את הדלת אחרינו.

״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי בפליאה והוא חייך.
״בוקר טוב גם לך,״ הוא אמר בחיוך והתקרב אליי, הנחתי את ידי על חזהו ועצרתי אותו מלהתקרב קרוב יותר.
״אתה לא יכול לבוא לכאן אור,״ אמרתי בכעס והוא גיחך.
״עובדה שאני כאן,״ הוא אמר בהתחכמות ועצמתי את עיניי ביאוש.
״אתה לא אמיתי,״ אמרתי בכעס והנחתי את ידי על מצחי, ״יש סיבה לזה שאתה כאן?״ שאלתי והוא הנהן בחמידות כמו ילד קטן.

״רציתי לראות אותך,״ הוא אמר כאילו זה הדבר הכי ברור בעולם.
״סיכמנו שאנחנו לא נפגשים יותר,״ הזכרתי לו והוא גיחך.
״את סיכמת עם עצמך,״ הוא תיקן אותי ונדתי בראשי.

״אתה סתם מסבך אותי,״ אמרתי בכעס והוא לא התרגש ממילותיי, הוא סתם חייך בשובבות כאילו הוא נהנה לראות אותי עצבנית.
״ואת מתה על זה,״ הוא קבע וכיווצתי את מצחי, הוא התקרב ואני הלכתי לאחור עד שנתקעתי בשולחן העבודה שלי, אור לקח את הקפה שלי ולגם ממנו.
״מתוק מדי.״ הוא עיוות את פרצופו וזרק את הכוס לפח. זה עלה לי על העצבים.