Rebound

Rebound- 19

-נקודת המבט של הילי-

ישבתי על המיטה ויישרתי את השמלה שלי בחוסר סבלנות. הייתי לחוצה ועצבנית מלפגוש את אור.
השקעתי בשמלה צמודה ועקבים, התאפרתי והחלקתי את שיערי.
אימא שלי ניסתה להרגיע אותי ואמרה שמאחורי כל הפירסום והשם שלו הוא גם בסל הכל בן אדם פשוט כמו כולם.
היום הוא יכול להיות עם הכל מחר הוא יכול להישאר בלי כלום.

הטלפון צילצל וחטפתי אותו מהשידה. זה היה אור.
״הלו,״ עניתי בשקט ובחוסר ביטחון.
״אני למטה,״ הוא אמר בקצרה וניתק.
הבטתי בעצמי פעם אחרונה במראה ויצאתי מהחדר שלי. נפרדתי לשלום מהוריי ויצאתי מהבית.
אור כמו בפעם הקודמת חיכה על מכסה המנוע ונעמד כשראה אותי מתקדמת אליו. השפלתי את ראשי בעודי הולכת ותחבתי חתיכת שיער אל מאחורי אוזני בחוסר ביטחון.

״ערב טוב,״ הוא אמר בחיוך וחייכתי. הוא תפס בידי ונשק לה ארוכות.
״מה אתה עושה?״ שאלתי והתחלתי לצחוק.
״לא ידעתי מה לעשות,״ הוא אמר במבוכה וצחקתי עוד יותר חזק.
אוקיי המפגש הזה כבר מתחיל ברגל ימין.
נכנסנו שנינו למכונית והבטתי דרך החלון בכדי שאני לא אמצא את עצמי בוהה בו קשות.
רק היום בבוקר רבתי איתו ועכשיו אני נמצאת איתו במכונית שלו בדרכנו ללא ידוע.
״מיותר לציין שאת מהפנטת נכון?״ הוא אמר וגם מבלי שרציתי הסמקתי.
לא משנה כמה הוא מעצבן הוא תמיד יגרום לי להרגיש טיפה יותר יפה, טיפה יותר טוב. הוא גורם לי להרגיש מושכת ואני אוהבת את זה.

״תודה.״ חייכתי בביישנות והוא חייך חצי חיוך, ״לאן הולכים?״ שאלתי והוא הגניב אליי מבט.
״מקום שאת בטוח מכירה,״ אמר בביטחון ועקף מכונית בפראיות. שכחתי שהוא נוהג כמו מטורף.
״אפשר טיפה יותר לאט?״ ביקשתי והוא הוריד את הרגל מדוושת הגז ונשמתי לרווחה.
לאחר חמש דקות של נסיעה שקטה ומלווה בהרבה מבטים מצידו הגענו לגראנד קפה וחייכתי לעצמי. הגבר הזה חתיכת ממזר.
יצאנו שנינו מהמכונית ואור הניח את ידו על גבי התחתון, התקרבתי אליו והתקדמנו לבית הקפה שבאופן מפתיע היה ריק מאנשים.
הגראנד קפה הוא אחד מבתי הקפה היותר מלאים בעיר, בחיים לא ראיתי אותט ריק חוץ מבשעות הסגירה.

״אור אני חושבת שהם סגורים,״ אמרתי בשקט, הוא גיחך וידו התהדקה סביב המותן שלי.
״תחייכי כאילו סיפרתי לך בדיחה,״ הוא דרש ממני, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני אבל מילאתי את בקשתו וחייכתי. הבנתי את פשר הבקשה שלו כשפלאש הבזיק.
״אתה חתיכת שחקן,״ הקנטתי אותו ושנינו הגענו לבית הקפה, המארחת כבר החזיקה בידה שני תפריטים וחייכה באדיבות.

״ערב טוב,״ היא אמרה ואור הנהן.
אור עזב את גבי ועבר לשלב את אצבעותינו זו בזו. הרצתי את מבטי אליו והוא הסתכל ישר וחייך בקטנה.
התהלכנו שנינו אחרי המארחת לעבר המקומות שלנו והתיישבנו אחד מול השנייה.
המארחת הניחה את התפריטים ועזבה את שנינו להיות לבד. היה שקט שם מדי בשבילי, בפעם הקודמת שנפגשנו אני ואור היו עוד אנשים בבית הקפה.

״קצת שקט פה לא?״ שאלתי באי נוחות והנחתי את הארנק שלי על השולחן, אור צחק בקטנה ורכן קדימה.
״חשבתי שיתאים לנו קצת שקט.״ הוא הושיט את ידו ונגע בשלי, הבטתי בידינו והוא ראה בזה סימן להמשיך ושילב אותן אחת בשנייה.
״סגרת את הגראנד קפה בשביל שנינו?״ שאלתי בגיחוך לא מאמין.
הוא עשה את כל זה בשבילי?
״מודה,״ אמר בחיוך אשם והצמיד את שפתיו הרכות למפרקי ידיי. צחקתי ורכנתי גם אני קדימה.

״נחמד להיות איתך מחוץ לבית שלך,״ אמרתי בכנות ושיחקתי באצבעותיו.
זה היה מעט מביך מאחר ולא ידעתי על מה לדבר איתו מאז היום בבוקר.
״אני אוהב להיות לידך ואם אני אצטרך לסגור מקומות בשביל זה זה מה שאעשה,״ אמר בכנות והתיר את אצבעותינו בכדי ללטף את לחיי.

״למה?״ שאלתי כלא מבינה. מה הוא מוצא בי אם אני לא מוצאת שום דבר בי?
״כי אני איתך באמת אני, את לא שיפוטית כלפיי,״ הוא החל למנות את הדברים והרגשתי איך הסומק מתגנב במעלי לחיי, ״את מיוחדת, את רואה בי מעבר לאור מזרחי,״ הוסיף וחייכתי בביישנות.
וואו, לשמוע דברים כאלה מגבר כמוהו זה לא משהו שקיבלתי כל יום. מחמאות או מילים חמות.
״תודה,״ אמרתי במבוכה והשפלתי את מבטי לשולחן.
״אני רוצה אותך, הרבה זמן לא רציתי משהו,״ הוא התרצן והרמתי את מבטי אליו. לא שוב, אני לא רוצה להיכנס שוב למערבולת הרגשות הזו.

״אתה לא מוכן למערכת יחסים,״ הזכרתי לו.
״אני מוכן לנסות,״ הוא התעקש ושמחה מילאה את כולי, ״את לגמרי שווה את זה,״ הוסיף ותחושה של חמימות הציפה אותי.
״אתה רציני?״ שאלתי כלא מאמינה והוא הנהן. החיוך הרחב שלי כבר נגע באוזני.
״אבל בלי... בלי הקטע של הפתוח,״ אמרתי בהיסוס אבל רציתי להבהיר לו שאין מצב שהוא הולך לאחרות.

״אני לא אצליח לגעת באף אחת אחרת, אני לא ארצה.״ הוא נשק לידי בשנית ונמסתי מהמילים. מי היה מאמין שאור מזרחי המאצ׳ו יכול גם לרגש.
״נחמד לשמוע את זה,״ אמרתי בחיוך ושיחקתי מעט עם המפית הייתה על השולחן.
״תרימי ראש,״ הוא ביקש כמעין דרישה ומילאתי את בקשתו. הרגשתי כמו חיילת.
הוא הביט בי בחיוך קטנטן והתחלתי לנוע באי נוחות במקומי.

״תדברי,״ הוא ביקש בנעימות.
״על מה?״ שאלתי כלא מבינה והוא משך בכתפיו.
״לא יודע, על הכל, אני אוהב לשמוע אותך.״
הוא נשען לאחור וציפה ממני באמת לפתוח איתו בשיחה על נושא לא ידוע.
״אני אצטרך לסבול עכשיו את הפאפארצי?״ שאלתי באי שביעות.
בניגוד לאור לא אהבתי את כל הפלאשין המציקים.
״זה חלק מהחבילה.״ הוא משך בכתפיו והנהנתי בהבנה.
״בשבילך אני אחיה עם זה.״

שאר הארוחה שלנו עברה בכיף ובצחוק, אור הראה צדדים הרבה יותר רכים באופי שלו.
הוא היה פחות שחצן ויהיר הערב אלא יותר חמוד ורגוע. נהניתי לראות צד אחר שהוא הרבה פחות קשה וקר והרבה יותר חם, אבל הייתי חסרת סבלנות לגבי דבר אחד, מצי כבר נצא מפה והוא ינשק אותי עד שאתעלף מחוסר אוויר?
אחרי שסיימנו לאכול את הקינוח נשענתי לאחור על הכיסא שלי וטפחתי על בטני המלאה בסיפוק.

״שבעת?״ אור שאל והנהנתי.
״אני חושבת שאכלתי יותר מדי,״ ציינתי ואור צחק, הוא שילם ושנינו יצאנו לכיוון הרכב שלו.
״היה לי כל כך כיף,״ אמרתי בחיוך והוא כרך את ידו סביב כתפי, הנחתי את ראשי על חזהו והתעלמתי מהפלאשים. פשוט להתרכז באור.
״עכשיו אני צריך שכולם ידעו,״ הוא לחש וידו ליטפה את פניי.
״לדעת מה?״ שאלתי כלא מבינה והוא רכן אליי.
״שאת שלי,״ הוא לחש ונישק אותי.