Rebound- 14

16.6K 1.1K 154
                                    

פרק 14: חיי נישואים

ירדתי מהמכונית שלי והלכתי בשביל הגישה הארוך המוביל לביתו של אור. הייתי לחוצה מדי, דייט עם הגבר הכי חלומי במדינה זה קצת גדול עליי.
סידרתי את הג׳ינס שלי ואת שיערי בפעם האחרונה ודפקתי שלוש דפיקות חלשות בדלת. לאחר כמה שניות הדלת נפתחה ואור חייך אליי.

״ערב טוב פרינסס,״ אמר בקול רגוע וסימן לי להיכנס.
״ערב טוב,״ עניתי ונשקתי ללחיו של אור, הוא סגר את הדלת אחרינו והלכתי אחריו למטבח.
״הקדמת קצת,״ הוא אמר בבלבול.
״איחרתי בחצי שעה,״ ציינתי והוא נשך את שפתו התחתונה במבוכה.
״לא שמתי לב,״ אמר וצחקתי, הנחתי את ידי על כתפי והתקדמתי בכדי לראות מה הוא מכין.

״ג׳ינס,״ הוא ציין והחטיף מבט קצר לסקיני הצמוד והגבוה שלבשתי.
״החלטתי שתכיר את כל הצדדים שלי,״ אמרתי בצחוק והרמתי את המכסה של הסיר המתבשל בכדי לראות מה הוא מבשל לנו.
״וואו.״ קירבתי את ראשי והרחתי את פילה הבקר שהתבשל לו, ״לא ידעתי שאור מזרחי הוא גם בשלן,״ החמאתי לו והוא קרץ בשחצנות.
״אני עסקת חבילה בובה,״ אמר בחיוך זחוח והנחתי את הארנק שלי על השיש.
״כן בטח,״ אמרתי בזלזול, ״עכשיו איפה הצלחות?״ שאלתי במטרה להתחיל לערוך את השולחן.
״לא צריך אני אדאג לזה,״ הוא מחה וצקצקתי בלשוני.

״כשנהיה נשואים לא תוכל לעשות הכל לבד,״ אמרתי ללא כוונה רצינית.
להתחתן איתו... אולי בחלום העשירי.
״אחד אפס,״ אמר והצביע ארון המטבח שמעל לראשי, פתחתי אותו והוצאתי שתי צלחות.
הכל אצלו היה כל כך, נקי ויוקרתי, הוא גר בגן עדן. אין ספק.
הנחתי את הצלחות על השולחן הגדול וכשהסתובבתי ראיתי את אור מביט בי.
״אל תסתכל עליי, הפילה ישרף,״ הפצרתי בו והוא גיחך, הוא הביט בי עוד כמה שניות שקטות וגם אני התחלתי לצחקק, ״תפסיק!״ קראתי במבוכה.
״אני פשוט לא יכול.״

-נקודת המבט של אור-

באמת לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה, גם בג׳ינס ובגופיה הכי פשוטים היא האישה הכי יפה שראיתי. אני לא יכול להתרכז במשהו אחר כשהיא מסתכלת עליי עם העיניים הכחולות והמהפנטות האלה שלה.

״בואי תעמדי איתי,״ ביקשתי והושטתי את ידי, היא הביטה בה ואז אחזה בה בעדינות. משכתי אותה אליי כך שהיא הייתה קרובה אליי בדיוק כמו שרציתי.
הנחתי את ידיי על גבה התחתון והיא קפאה, היא כל כך לחוצה ממגע וזה מצחיק כי הדבר היחידי שעובר לי בראש זה כמה אני רוצה לגעת בה.

״ממה את כל כך לחוצה?״ שאלתי בהתגרות והיא נדה בראשה.
״אני לא לחוצה,״ אמרה בשקט והניחה את ידה על החזה שלי בשביל להתרחק טיפה, ״אני באמת חושבת שאתה צריך לדאוג לאוכל,״ היא אמרה באי נעימות והשתחררה מבין זרועותיי.
כיביתי את האש לשני הסירים בזמן שהיא סידרה את השולחן והניחה באמצע את הסלט שחתכתי.
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה השקעתי כל כך בשביל במשהו כזה בשביל מישהו.
הילי עמדה קרוב אליי והביטה בי מבשל, הרמתי אליה את מבטי וחייכתי חיוך קטנטן.

ReboundWhere stories live. Discover now