Rebound

Rebound- 12

-נקודת המבט של אורון-

״בוקר טוב!״ נכנסתי בחיוך למטבח. אימא הכינה לחם מטוגן, אבא שתה קפה והילי קראה משהו בעיתון וכשהצצתי ראיתי שזה קשור לאור מזרחי.
״הופה אחות!״ קראתי וטפחתי לראשה, היא התעצבנה והעיפה את ידי מעל ראשה.
״תפסיק להציק לה,״ אימא שלי הפצירה בי והתיישבתי בכיסא שעל יד הילי, שלחתי יד ולקחתי לעצמי לחם, נתתי בו ביס והצעתי להילי שגם נתנה ביס קטן.

״את יכולה להקפיץ אותי?״ שאלתי והיא ציקצקה לשלילה, ״למה?״ שאלתי בקלילות. לא היה לי אכפת ללכת ברגל, סתם רציתי להציק לה.
״כי יש לי פגישה ואני לא רוצה לאחר,״ היא סיפרה. משכתי בכתפיי ונגסתי שוב בלחם.
״בסדר, תני לאחיך הקטן ללכת בקור,״ אמרתי כנעלב והיא גיחכה.
״מסכן,״ אמרה בציניות, ״אתה גר שלוש מאות מטר מבית הספר,״ הוסיפה בעצבנות והכתה את ראשי.
״איי!״ קראתי בהפתעה והיא צחקה, ירדתי מהכיסא ונשקתי לראשה באהבה, התקדמתי ונשקתי גם ללחיה של אימא שלי.
״יאללה יום טוב!״ קראתי בקול ויצאתי מהבית.

ירדתי במדרגות הבניין והכנסתי את האזניות לאוזניי, הפעלתי את המוזיקה והתחלתי ללכת לכיוון בית הספר.
הייתי עייף, לא היה לי כוח לשום מבחן ולשום אזרחות.
הרגשתי יד נוגעת בגבי והסתובבתי בכדי לראות את שקד מחייכת אליי.

״מה את עושה כאן?״ שאלתי בחיוך וכרכת את ידי סביב כתפה.
שקד לא גרה בשכונה הזו, היא גרה בשכונה אחרת בכלל, של הטחונים.
״ישנתי אצל חברה,״ היא הסבירה והנהנתי בהבנה, ״מוכן למבחן?״ היא שאלה בחיוך והמהמתי.
רק לראות את החיוך שלה על הבוקר עשה לי טוב ולהרגיש אותה קרוב אליי גרם לי להרגיש עוד יותר טוב.
״אני יכולה?״ היא שאלה ולקחה אוזניה אחת מאוזני, היא הניחה אותה באוזנה וחייכה.
״מה?״ שאלתי כלא מבין והיא משכה בכתפיה.
״ראפ? אתה?״ היא שאלה באי אמון ונתתי לה מכה קטנה בראש, היא צחקה וחיבקה אותי בהתנצלות.
״למה טיפוס של מה אני נראה? מזרחית?״ שאלתי במעט עלבון והיא הנהנה בחוסר ביטחון.
״אז עכשיו את יודעת שאני ראפ,״ אמרתי וטפחתי על גבה העליון.

״איפה החברה שלך? לא ישנת אצלה?״ שאלתי באי הבנה.
״היא מתחילה בעשר,״ סיפרה בקול מתעב וצחקתי.
״חבל, פספסה אותי,״ אמרתי בהשתחצנות והיא צחקה.
״אתה ההגדרה למגודל,״ אמרה בקול מיואש וצחקתי.
היה לי כיף להיות ככה לידה ושהיא ככה מחובקת איתי למרות שאני לא חושב שהיא מסתכלת עליי בדרך שאני מסתכל עליה.
״המגודל האהוב עלייך,״ קבעתי.
״המגודל היחיד שאני מכירה,״ היא תיקנה אותי והרימה את אצבעה המורה בכדי להדגיש את דבריה.

כשנכנסנו לבית הספר התעלמתי מרוב הבנות שהתסכלו עליי, בדרך כלל אני קורץ להן או עוצר לשיחה קצרה אבל עכשיו כששקד לידי אני לא רוצה לצאת רע לידה ולגרום לה להרגיש לא בנוח.
״עוד יחשבו שאנחנו ביחד,״ אמרה בחשש.
״שיחשבו,״ אמרתי בקלילות. הלוואי ויחשבו ככה.
באחד הספסלים ישבה שיראל והחברות שלה, היא הסתכלה עליי בעיניים עצובות ואני מחוסר הנעימות הורדתי את ידי מכתפה של שקד במהירות.
הרגשתי חרא שככה זרקתי אותה, היא אהבה אותי וידעתי את זה אבל אני בקושי הרגשתי אליה משהו, הרגשתי כאילו אני חייב להיות איתה ולסבול את הריכולים שלה על החברות שלה כאילו אני החברה הכי טובה שלה. שנאתי את העובדה שהיא מעשנת ושנאתי את האיפור הכבד שהיא שמה.
שיראל פשוט לא הייתה הטעם שלי ולא הייתה לי דרך אחרת לצאת מזה מלבד פרידה ממנה.