Rebound

Rebound- 15

פרק 15- רק היא

-נקודת המבט של אור-

ישבנו אני והילי לדבר עד השעות הקטנות של הלילה. סתם על דברים לא חשובים שגרמו לשנינו לצחוק ללא הפסקה.
אהבתי לשמוע אותה צוחקת ואהבתי את העובדה שהיא צוחקת בגללי.

״את עובדת מחר?״ שאלתי אותה והיא הנהנה. שעון היד שלי הראה שהשעה כבר אחת בלילה. הולך להיות לשנינו קשה לקום מחר בבוקר.
״אני לא רוצה לעבוד,״ היא רטנה בילדותיות ומשכה בכתפיה. רוח קרירה נשבה והילי הצטנפה אליי עוד יותר.
״את רוצה שמיכה?״ שאלתי בדאגה והיא נדה בראשה.
״לא צריך זה בסדר,״ היא פטרה אותי מחובה אך שיניה הנוקשות הסגירו אותי, הזרועות שלי לא הספיקו.
הזזתי אותה ממני בעדינות ורצתי בקלילות אל הבית. לכלכתי את הרצפה במעט חול שיעצבן אותי אחר כך אבל עכשיו זה לא בדיוק עניין אותי.
חטפתי את השמיכה מהספה שבסלון, מהמקרר שבמטבח הוצאתי מיץ ענבים ששמתי במיוחד בשבילה. זכרתי שבמסיבה שלי היא שתתה מיץ ענבים וגם במועדון היא ביקשה אחד כזה.
הוצאתי שתי כוסות מהארון וחזרתי בחזרה לחוף, הילי הייתה ישובה והיא חייכה קלות כשראתה אותי שוב.

״אוו, זכרת שאני אוהבת,״ היא אמרה בקול קיטשי וצחקתי.
״אל תתלהבי, היה לי סתם במקרר,״ שיקרתי ועטפתי אותה בשמיכה. היא שירבבה את שפתה התחתונה כנעלבת ואני נשקתי לקודקוד ראשה.
״בסדר, תפסת אותי,״ אמרתי בתבוסה ומזגתי לה מהמיץ, היא חייכה בסיפוק והגשתי לה את הכוס. התיישבתי בחזרה והיא לגמה מעט מהמיץ.
הילי הניחה את הכוס בחזרה על השולחן הנמוך וחזרה להישכב עליי.
בכל סיטואציה אחרת הייתי מתרגז, הפעם אהבתי את זה.

״אתה בטוח שאתה לא רוצה להתכסות איתי?״ היא שאלה בחמידות ונדתי בראשי, היא משכה בכתפיה והתכרבלה אליי, כרכתי את זרועי סביב מותנה וידי נחה על האגן שלה.
״החיים שלך בטח כל כך מושלמים פה,״ היא אמרה בביטחון וגיחכתי בשקט.
״החיים שלי לא מושלמים.״ ליטפתי את שערה הנעים ונאנחתי בשקט.
״בטח שכן,״ היא אמרה מבלי לחשוב אפילו וגיחכתי שוב. אך הפעם בעצב, ״אתה חוזר לבית מושלם.״

״בית ריק,״ תיקנתי אותה.
״יש לך את כל הבחורות האלה שלך,״ היא ציינה והנחתי את ראשי על ידי בהטיה.
לך תסביר לה.

״הזונות שלי התכוונת.״
״הפכת אותן כאלה.״ היא משכה בכתפיה. היא חצי צדקה, יכולתי להפוך כל אחת מהן להיות מישהי שבאמת תמלא חלל ריק אבל הן חיפשו את זה, אני לא רוצה להיות עם מישהי שמחפשת רק מין ועושר.

״לא הפכתי אותך לכזו,״ אמרתי בחצי חיוך שהיא לא יכלה להיות.
״כי לא נתתי לך.״ היא הרימה את מבטה אליי וחייכה גם היא חיוך קטן ומתגרה.
אוח השפתיים האלה.
״וטוב שכך.״ לא יכולתי להתאפק והעברתי את אגודלי על שפתה התחתונה, עיניה המשועשות הפכו לרציניות.
התחבטתי קשות אם לנשק אותה או לא, זה הדבר היחיד שרציתי מהפעם הראשונה שפגשתי אותה, עם השמלה הקצרה הזו שלה והחיוך התמים. אבל אני יודע שבשנייה שאני אנשק אותה הכל יהרס, היא תרצה מערכת יחסים, אני לא יודע להתנהל בכאלה. אני לא טוב ברגשות, אני טוב בלזיין, היא צריכה רגשות ואני לא בטוח שאצליח לספק לה אותם. להיות הזרועות שיעטפו אותה, המילה הטובה בסוף יום רע או הכתף לדמעות שלה. אני לא גבר של אישה אחת, אף פעם לא הייתי ולא בטוח אם אי פעם אהיה.