Rebound- 36

9.1K 783 145
                                    

״בוקר טוב,״ קראתי באופן כללי כשנכנסתי למשרד שלי, סגרתי את הדלת אחריי והנחתי את התיק על שולחן העבודה.

התיישבתי על כיסא העבודה שלי ופתחתי את המחשב כשבידי כוס הקפה שקניתי, פתחתי את האינטרנט והתרווחתי על כיסאי.

כל פעם הייתי נותנת לעצמי עשר דקות או טיפה יותר מול המחשב להתעסק בשטויות לפני שהייתי ניגשת לעבודה.

קראתי מעט חדשות, קצת ביבי וטיפה שחיתויות של אנשי הון, שום דבר שונה.

לאחר כעשר דקות בהן אני מגוללת חדשות ומרפרפת עליהן קיבלתי הודעה מאור.

-את תבואי השבוע?- הוא כתב וידעתי שהוא התכוון למשחק שיש לו בסוף השבוע. לא פספסתי משחק אחד מאז שהפכנו זוג, תמיד אני בשורה הראשונה במקום השמור שלי, צועקת ומעודדת.

עבר שבוע מאז שלקחנו את ההפסקה שלנו אני ואור, הוא כיבד את הבקשה שלי ולא שלח הודעות או התקשר, לא ראיתי אותו שבוע וככל שעברו הימים ההרגשה שלי השתפרה.

אין ספק שאני מתגעגעת אבל גם טוב לי, השקט הזה, בלי הדרמות המיותרות, פתאום מצאתי את הזמן שלי למשפחה, לעבודה ולחברים גם ככל שעברו הימים ככה הפאפארצי הבינו שאין להם מה לחפש אצלי וכמות הפלאשים עליי התמעטה.

פשוט חזרתי להיות הילי שהייתי לפני אור.

ומצד שני אני כל כך מתגעגעת אליו, לקול שלו, לנוכחות ולאהבה שלו, רק עכשיו שאני הולכת לישון במיטה שלי לבד כל פעם ומבינה שאני כבר לא מכירה אותה בגלל כמות הפעמים שאני ישנה אצלו.

הוא חסר לי בזווית העין, חסר לי הסיפור על איך עבר היום או איזהמקרה מצחיק שקרה באימון.
הבנתי שזה מעבר לאהבה, הוא הפך לשגרת היום יום שלי, לחלק בלתי נפרד מחיי, אני רגילה אליו בכל תחום בחיים שלי וזה קשה כל כך להתנער מזה.

-אני צריכה לבדוק, יש לי הרבה עבודה השבוע-

עניתי בחזרה ובלב דופק, הנחתי את הטלפון על שולחן העבודה ועוד לא עברה שניה עד שהוא שוב רטט.

-אין דבר כזה, זה רבע גמר, את קמע המזל שלי-

הוא השיב וחייכתי אוטומטית.
כן גם המילים היפות שלו חסרות לי כל כך, לשמוע כמה אני יפה או מה אני בשבילו, ורק מהפה שלו זה יהיה הכי יפה בעולם, רק לו יש את הכוח.

אני לא באמת קמע המזל שלו ואני לא באמת אשפיע על התוצאה ככל שתהיה אבל המרחק עם כל הקושי עשה לי טוב ואני צריכה לשמור עליו טיפה, מספיק שאני אשב קרוב כל כך ואראה אותו משחק עם כל התשוקה והאהבה שלו לכדורסל אני אתאהב מחדש ומהר כל כך כמו נערה מתבגרת ומזה אני מפחדת כל כך כשזה נוגע לאור.

-אני אצטרך לראות אם אספיק, אני לא מבטיחה שום דבר-

השבתי והפכתי את הטלפון כך שאוכל להתרכז בעבודה שלי ולא בטלפון המהבהב שלי.
הרגשתי קצת הורסת שמחות, אפשר לקרוא לי סמי הכבאי אבל אני מכירה את עצמי.

ReboundWhere stories live. Discover now